ביקורת ספר: "אהובת המוות" מאת בוריס אקונין ממשיך בכבוד את סדרת "תיבת פנדורין" המעולה

אהובת המוותאין הרבה סופרים שאני קוראת סדרות ספרים שלהם. אני אוהבת לקרוא ספר אחד ויחיד, בלי המשך. בלי עוד ספר "כזה". הסיבה היא שבדרך כלל מתאכזבים. אם הראשון טוב, השני פחות, ואם לא השני, אז הנפילה תגיע בשלישי.

את סדרת ספרי תיבת פנדורין של בוריס אקונין התחלתי קלרוא בעקבות הפצרות של חבר: "את תראי, זה שונה, יותר מספר מתח, לא תתאכזבי". וכך שוכנעתי אותי לקחת את הספר "לוויתן" לטיסה, כך שלא אוכל לשנות את דעתי ולהחליף ספר… כבר בהתחלה, בהקדשה, מבטיח אקונין לקורא משהו אחר, להקים לתחייה את המאה ה19 "בה הספרות היתה גדולה, האמונה בקידמה – חסרת גבולות, והפשעים בוצעו ופוענחו בחן ובטוב טעם". מבטיח ומקיים. אקונין מחייה עולם שנעלם, על הטוב והרע שבו. עלילות הספרים מתרחשות בשלהי תקופת הצארים ברוסיה, תקופה המאופיינת בחוסר שקט וברוחות של שינוי המנשבות באוויר, כלומר תחושות שבקלות ניתן להזדהות עמן כיום. על רקע זה מתרחשת תעלומה בסגנון של פעם, הנחקרת באמצעים של פעם. כמובן שכשחזרתי לארץ בלעתי בשקיקה את שאר הספרים שתורגמו ולא התאכזבתי, ומאז כל ספר חדש הוא חגיגה.

גיבור סדרת הספרים הוא אראסט פטרוביץ' פנדורין, חוקר חכם, יפה תואר, אמיץ, אמן תחפושות, ג'נטלמן עדין ואדיב, צנוע וביישן. אם נוסיף לשלל תכונותיו את עברו הטרגי, פגיעותו, וחולשתו לנשים יפות ומתוסבכות, אז לא פלא שבכל ספר אני מתאהבת בו מחדש. והספר הנוכחי, השמיני בסדרה, אינו יוצא מן הכלל.

עלילת "אהובת המוות" מתרחשת בראשית המאה החדשה. השנה היא 1900, ומוסקבה מוטרדת ממגיפת התאבדויות מוזרה. פנדורין יוצא לחקור את פשר ההתאבדויות והקשר בין המתאבדים, ומוצא כי כולם חברים במועדון משוררים סודי, הסוגד למוות. במהלך החקירה פנדורין מתאהב בצעירה רומנטית, שהגיעה למוסקבה על מנת לכבוש את העיר הגדולה, ומצאה את עצמה לכודה במועדון המשוררים, מחכה לסימן המוות שלה. הסיפור מתועד ממספר נקודות מבט: דיווח עיתונאי, חקירה רשמית של חוקר חשאי מהמשטרה, יומנה של הצעירה הרומנטית וחקירת פנדורין עצמו. כל אחת מנקודות המבט מוסיפה מידע לקורא. כך, למעשה, אנו הקוראים יודעים יותר על החקירה ועל הדמויות ומניעיהן מאשר החוקרים בסיפור עצמו.

בספר קורץ אקונין כהרגלו לגדולי הספרות העולמית כמו רוברט לואיס סטיבנסון (מועדון המתאבדים), שקספיר (הסערה) ומשוררי תור הכסף הרוסי דוגמת סרגי יסנין (שהתאבד ב1925 בהיותו בן 30 בלבד), עובדה שמוסיפה הומור ואירוניה לעלילה.

בשורה התחתונה: גם אם זהו אינו הספר הטוב ביותר בסדרה (עזאזל ולוויתן טובים יותר), אהובת המוות הוא ספר טוב, מהנה ושווה קריאה. אני כבר סופרת את הימים עד לתרגום הספר הבא.

אהובת המוות / בוריס אקונין, מרוסית: יגאל ליברנט, הוצאת עליית הגג ומשכל, 310 עמודים. מאמר מאת אסנת שגב.



כתיבת תגובה