ביקורת ספר: "על שתי רגליים וכנפיים" מאת עבאס קזרוני

967654

ספרו הראשון של עבאס קזרוני הוא ספר חביב להפליא, מרגש מאוד ונעים לקריאה, על אף המצוקות המתוארות בו. קזרוני, שנשלח לבד לדודו באנגליה בכדי להתחמק מגזירת הגיוס בימי משטרו של חומייני, מספר על חייו כילד בן עשר, המבלה כחודשיים באיסטנבול העצומה לבדו לחלוטין. קזרוני, בן למשפחה עשירה ומפורסמת המקורבת למשטר השאה, היתה בין המשפחות שנשארו אמנם באיראן אחרי המהפיכה, אבל ספגה את נחת זרועו של השלטון החדש, שלא שכח את נאמניו של קודמו. לכן עבאס היה מבין הראשונים שהיו אמורים להיות מגויסים לצבא, על אף גילו הצעיר, בכדי לסייע לאיראן המדממת במלחמתה נגד עיראק בשנות ה- 80.

למותר לציין שאת ילדי המשפחות של האליטה הישנה סמנו כ"מועדי גיוס" מועדפים, והם אף גויסו לפני שאר הילדים האיראנים. במסגרת הזו של הסיפור, נשלח קזרוני לבדו, לאחר שלא נמצאה להוריו כל דרך להצטרף אליו לאיסטנבול, בכדי להגיש בקשה לויזה לאנגליה, שם חי דודו שהוא מקווה שיקח אותו תחת חסותו.

הספר מספר את סיפור שהותו של קזרוני בבית מלון מעופש וטחוב באחד מרבעיה העניים והאומללים ביותר של איסטנבול, על שלל רגעי השמחה והייאוש (נזיפה מאבא, המתנה לשווא לטלפון מהבית, קבלת מכות משודד ברחוב ועוד). ילד בן עשר, שלמרות הצחנה שמסביבו, אי הבנת השפה ואי הכרת התרבות (כדאי לציין ש"תורכי" הוא כינוי גנאי באיראן, דבר העולה גם מבין דפי הספר), מצליח לפרנס את עצמו, גם אם במעט, תוך שימוש במוחו הקודח ועשיית "ביזנס" עם דרי המלון ואחרים, שמתאהבים בדמותו החמודה ובהיותו, מה שהם כינו, "איש קטן".

צער הפרידה מההורים זועק כמעט מכל עמוד בספר, אבל אין מדובר בספר עצוב או קורע לב סטייל חאלד חוסייני. קזרוני שורד ברחוב הודות לרצינותו ובגרותו, חריפות שכלו ואחריותו, אבל גם ובעיקר הודות לחום האנושי, נדיבות לבם ואהבת האדם של מרבית האנשים שפגש בהם. הרבה דברים יכולים היו לקרות לילד בן עשר השוהה ללא השגחת מבוגר בעיר עצומה וכאוטית כמו איסטנבול. צליחת החודשיים הללו לבדו היא הוכחה לכך שאין להתייאש מהטוב האנושי.

קזרוני מסיים את הספר תוך הבטחה שחייו באנגליה יהוו את הבסיס לספרו הבא, ואני שואלת את עצמי אם לא היה כדאי כבר לכתוב ספר אחד, ארוך יותר, בו יתוארו חייו החדשים באנגליה לצד חייו הישנים באיראן, שכן במתכונתו הנוכחית נראה כי הספר פשוט "נגמר באמצע" ללא תוחלת או תכלית. על כל פנים, יש בהחלט למה לחכות. ספר קטן וטוב, מרגש וחמוד. ממש כמו קזרוני בן העשר…

על שתי רגליים וכנפיים / עבאס קזרוני, מאנגלית: יעל סלע-ספירו, הוצאת כתר, 2013, 258 עמודים. מאמר מאת רג'ינה אנדרסון.



כתיבת תגובה