ביקורת ספר: "פרויקט רוזי" מאת גרהם סימסיון מצדיק את ההייפ סביבו

פרויקט רוזיהעמודים הראשונים של "פרויקט רוזי", אחד הספרים היותר מדוברים של השנה החולפת ורב מכר מטורף בעולם (זכויות התרגום נמכרו עד כה ליותר מ35 מדינות!), לא היו פשוטים בכלל. גיבור הספר, דון, שמספר לנו את העלילה בגוף ראשון, לוקה בתסמונת אספרגר. תסמונת זו, שנמצאת על הקשת האוטיסטית, מתבטאת בעיקר בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, הבעות פנים והתיישרות עם נורמות ההתנהגות המקובלות בחברה. כבונוס הוא חונן כמובן בכישורים אינטלקטואליים גבוהים מן הרגיל, אבל הוא נחשב כגבר אטרקטיבי למדי גם בלעדיהם: פרופסור מבריק לגנטיקה בן שלושים ותשע, חטוב בזכות אימוני כושר תכופים.

דון מחליט למצוא בת זוג, ופוצח לשם כך ב"פרויקט הרעיה" למציאת האישה המושלמת. אחרי הרבה דייטים כושלים נקרית בדרכו רוזי, יפהפייה שלחלוטין לא תוכל להסתדר איתו בשל אורחות חייהם השונים. דון פוסל אותה על הסף, אבל לאחר מכן מתפתה לעזור לה במה שמכונה "פרויקט האבא" למציאת זהותו של אביה הביולוגי. מכאן והלאה התפתחות העלילה צפויה לחלוטין, אבל זה לא אומר שהקריאה לא מהנה. להפך.

בתחילת הספר דון הוא פוץ כל כך איום שחשבתי ברצינות לנטוש את הספר, אבל במהלכו, כמובן, הוא הופך לדמות עגולה ועובר תהליך משמעותי בעיצוב זהותו ובהבנתו את העולם – כמו שנאמר, "האהבה מקלקלת את השורה", אלא שבמקרה שלנו המילה המדויקת היא "מתקנת" דווקא. בניגוד ל"המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה", הספר המפורסם השני בו מככב גיבור אספרגרי, "פרויקט רוזי" נושא את הטייטל של קומדיה רומנטית, ומצליח לבנות עלילה קצבית, מסקרנת, רומנטית ומלאת הומור. בניגוד לסרטים ההוליוודים, נקודות קליימקס פזורות גם במהלך העלילה עצמה ולא רק בסוף, והשוס הכי גדול: התובנות שמגיעות בסוף הספר אותנטיות ומעוררות הזדהות ומחשבה! מה עוד אפשר לבקש מספר מתוק כזה? מדובר בהפגנת יכולות מרשימה למדי עבור ספר ביכורים, ובאחד הקלילונים המוצלחים ביותר שנקרו בדרכי. הספר המושלם לתת כמתנה לקוראים לא כבדים.

פרויקט רוזי / גרהם סימסיון, הוצאת אחוזת בית, מאנגלית: סיון בסקין, 304 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער ביולי 2013.



כתיבת תגובה