ביקורת ספר: "זבובי סתיו" מאת אירן נמירובסקי

963471אירן נמירובסקי היא הדבר הכי רוסי שיש בספרות הצרפתית. הסופרת היהודיה שהתפרסמה בזמנה בעיקר כמחברת ביוגרפיות אמנם עקרה עם משפחתה לפריז באמצע נעוריה, אך אורח החיים הרוסי, התשוקה לקור וגינוני מעמד המלכות מהדהדים עמוק באופי הכתיבה שלה. כך גם ב"זבובי סתיו" ו"פרשת קורילוב", שתי נובלות מ1931 שיוצאות השנה תחת כרך אחד. היצירות האלו התפרסמו בתקופה ששמה של אירן התחיל להתפשט, אולם זמן תהילתה לא היה ארוך מדי, מפני שנרצחה בשואה 11 שנים לאחר מכן. היא נעלמה מהזיכרון לגמרי עד לפני שנים אחדות, כשהתגלה כתב היד שלה לספר "סוויטה צרפתית", שפורסם והפך מייד לרב מכר ענק.

לא שאירן צריכה את מקדמי המכירות האלו, השואה או רב מכר ענק. מספיק פשוט לפתוח ספר כלשהו פרי עטה בעמוד הראשון ולהתחיל לקרוא; אולי יהיה לכם קצת קשה בהתחלה, אבל זה לגמרי מתגמל. קווי העלילה רחוקים ממציאותנו – ב"זבובי סתיו" אנו עוקבים אחרי משרתת זקנה ונאמנה של משפחת אצולה רוסית הנמלטת מהמדינה אחרי מהפכות 1917, וצריכה להתאמץ ולשרוד תלושה, במקום אחר מאיפה שחייתה בו כל ימיה. "פרשת קורילוב" הוא תיאור בגוף ראשון של ההתנקשות בשר החינוך הרוסי והאכזר קורילוב על ידי מהפכן צעיר שפותה לכך. הוא נשתל בתוך ביתו ועוקב אחרי "הקטלן" כדי להפוך את ההתנקשות למושלמת, אבל לאט לאט מגלה שגם קורילוב הוא יצור אנושי ועלוב.

אך הכתיבה של נמירובסקי מרהיבה, פשוט כך: עשירה, זורמת, מהפנטת ופשוט מענגת. קווי העלילה המנומנמים מעורסלים ברכות על ידה כך שהטקסט מספק חוויית קריאה חורפית ואיכותית, המציגה לראווה את היכולת המדהימה של נמירובסקי לראות בני אדם במבט חומל ואנושי אך גם שנון, חד ומדויק. הכתיבה הזו מגשרת מעל כל הפערים האפשריים.

*המאמר פורסם במקור במעריב לנוער, פברואר 2013



כתיבת תגובה