ביקורת ספר: "הדחיפה" מאת נגה אלבלך #סופריםעילאייםומתנשאים

הדחיפה נגה אלבלך כריכת הספר"הדחיפה" הוא לא ספר ברור. מצד שני, הוא גם לא רוצה להיות ברור. הכתיבה יומיומית, פשוטה, ורק מדי פעם משתרבבות מילים גבוהות. כשמשפטי טלנובלה כמו "את חיה חיים יד שנייה" נכתבים, הקורא חש אי נוחות: מה היא רוצה מאיתנו, נגה אלבלך הזאת? למה כל משפט ומשפט צריך להביע אירוניה בהפוך-על-הפוך? אפשר לקרוא אותו קריאה פשטנית, אבל אפילו הקורא הבסיסי ביותר יחוש אי נוחות. הקריאה בו זורמת וקולחת, אבל לא נעימה. תמיד יש את ההרגשה שמתחת לפני השטח מסתתר רובד נסתר שהוא-הוא נושא את המשמעות האמיתית של היצירה, ואתה סתם טיפש שלא מצליח להגיע אליו.

הקובץ מאגד בתוכו שלוש נובלות: הראשונה עוקבת אחרי זוכת כוכב נולד שבורחת מחיי הכוכבנות, יוצאת לסיבוב הופעות יוצא דופן ומוצאת נפש-תאומה/אחות/אהובה. "נירה", השנייה והמוצלחת ביותר, מתארת מערכת יחסים מוזרה וארעית בין גבר לאישה. "הדחיפה" מתארת בריחה מהבית של שתי ילדות, מלכת הכיתה והחננה, במהלכה מתהפכים התפקידים ביניהן.

כל הנובלות נגמרות באופן קיטשי, מלודרמטי כמעט עד כדי גיחוך ומודע לעצמו עד כאב. הדמויות של אלבלך פוגשות דמות כפילה שיכולה להושיע אותן ממצוקתן ולקחת אותן לכיוון לא צפוי, אבל בסופו של דבר מובילות להתרסקות. אלבלך לועגת לתרבות הריאליטי והטלנובלות, ותוך כדי כך זורמת איתה בתיאורי העלילה. לפעמים היא מציינת פרט קטן, נפיץ וסופר-חשוב, ואז מרפה ממנו מיד ללא כל הסבר. היא נאחזת במציאות ואז צוללת למעמקי הרגש האנושי. קיטשית ושגרתית באופן שגורם לך לחשוב שהיא בעצם מתוחכמת ואתה הטיפש. הספר אמנם קולח, אבל בסופו של דבר, ההתעקשות שלו להישאר מסתורי בהפוך-על-הפוך מעלה חשדות שאולי הוא לא אוצר בתוכו שום משמעות נסתרת בכלל.

הדחיפה / נגה אלבלך, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013, 222 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער ביולי 2013.



כתיבת תגובה