לא ספר חובה: על התרגום המחודש ל"ההוביט" מאת ג'.ר.ר. טולקין

ההוביט-תרגום-חדש1"בשביל מה אני צריך את זה?!" חשבתי כשהסתכלתי ב"מפה של תרור" המובאת בעמודים הראשונים של ההוצאה המחודשת לקלאסיקה "ההוביט". מדובר ביצירה הראשונה של טולקין, מחבר טרילוגיית שר הטבעות הסופר מצליחה (שנכתבה בעקבות ההצלחה של "ההוביט"). אבל למרות שמדובר בקלאסיקה, אני לא חסיד גדול מדי של מדע בדיוני, ומפה בתחילת הספר היא סימן ממש לא טוב לאנשים כמוני. אם הייתי בא מנתניה הייתי אורז את הדברים שלי וחוזר לשם, אבל אני לא, אז המשכתי לקרוא.

בניגוד למה שנרמז מהעיבוד הקולנועי, מדובר בספר ילדים חמוד המגולל את הרפתקאותיו של בילבו ההוביט. בהוראתו של קוסם מיתי שצץ פתאום במאורה שלו, בילבו מצטרף לחבורת גמדים במסעם הארוך אל עבר "ההר הבודד", שם דרקון מרושע שומר על אוצר אדיר אשר נגנב מאבות אבותיהם. אבל המסע לשם לא יהיה קל, כמובן, ויזמן הרבה הרפתקאות ומפגשים עם יצורים שונים ומשונים.

הדבר הטוב ביותר בספר הוא השפה של טולקין – עשירה ביותר לז'אנר, פיוטית לעתים ומענגת. התרגום המחודש של יעל אכמון מופתי – עברית ברמה גבוהה במעבר מושלם מהמקור לשפת הקודש. אפילו השירים המובאים פה ושם בספר תורגמו בהשקעה פוערת פיות. כל הכבוד!

בנוגע לפן הבדיוני – הצלחתי להיכנס אל העולם המתואר בספר דווקא מפני שהוא לא מוגזם (כמו ב"שר הטבעות", נגיד). בני אדם, גמדים, הוביטים ואלפים מתקיימים שם בו זמנית, השמש זורחת, יצורים חיים ניזונים ממים ומאוכל – אין היגיון פנימי מתיש שצריך להתרגל אליו וזו נקודה טובה. אבל 300 עמודים הוא אורך מוגזם בשבילו (נשגב מבינתי איך הצליחו לתרגם אותו לטרילוגיית! סרטים), ולקראת הסוף רק רציתי שהוא ייגמר. ואחרי הכול, מדובר בסתם ספר הרפתקאות נטול מסר או חומר למחשבה, אז ממש לא מדובר בקלאסיקת חובה.

*המאמר פורסם במקור במעריב לנוער, ינואר 2013.



כתיבת תגובה