ביקורת ספר: "גרגור והנבואה האפורה" מאת סוזן קולינס (מחברת "משחקי הרעב")

גרגור והנבואה האפורהכולנו קראנו את "משחקי הרעב" ונהנינו, אבל המעריצים השרופים באמת של סוזן קולינס הסתכלו עלינו מלמעלה כל הזמן הזה ושאלו: אתם אוהבים את סוזן קולינס, אה? אז ספרו לנו על Gergor the Overlander. כן, מסתבר שלפני "משחקי הרעב" פרסמה קולינס סדרת פנטזיה לנוער בת חמישה כרכים, שדווקא עשתה חיל ברשימות רבי המכר בחו"ל, למרות שהספר הראשון בה מתורגם לעברית רק עכשיו.

גרגור, הגיבור שלנו, הוא ילד בן אחת עשרה, שנופל יחד עם אחותו בת השנתיים דרך חור בחדר הכביסה אל "עולמטה", עולם מקביל המתקיים מתחת לניו יורק. גם בו יש ערים וגורדי שחקים (או לחילופין מדבריות מוות), אבל לצד בני האדם מאכלסים אותו עוד שלל יצורים שונים ומשונים, ביניהם ג'וקים, עכבישים ועכברושים. כן, זה ממש לא הספר לקרוא לפני השינה, אלא אם אתם רוצים לחלום על חיות ביוב (מניסיון). למעשה, קבלת פני הקורא כאן די דוחה: שלל יצורים מגעילים, כתיבת נוער רדודה שמשתמשת משום מה במילים גבוהות, עלילה צפויה להחריד. האם גרגור הוא בן עולמעלה עליו מדברת הנבואה האפורה (לא האפלה!) העתיקה? כן, ברור, אחרת לא הייתה לנו עלילה. תעשו לי טובה.

ניתן למצוא בין הספר הזה לבין "משחקי הרעב" קווי דמיון, לדוגמה הדיון על אלימות ועל חברויות ושנאה. בהמשך הסדרה ישנן התייחסויות גם לנושאים כבדים יותר, עד השואה ממש, אבל בינתיים נסתפק בעלילת אקשן ומדע בדיוני קצבית להבהיל, גם אם לא בדיוק מעניינת. אמנם הספר נהנה מסוף סגור (למרות הפתח שהושאר להמשכונים), יתרון אדיר לספרי מד"ב, אבל הוא סובל מכתיבה בינונית ומטה, חוסר בנקודות קליימקס, דמויות מגעילות ותיאורים דלים ומינימליסטיים שמשאירים יותר מדי עבודה לקורא. יחסית ל"משחקי הרעב" המצוין, מדובר באכזבה, וגם עצמאית זה לא בדיוק להיט. מתאים לקוראים צעירים במיוחד שחולים על מדע בדיוני בלבד.

גרגור והנבואה האפורה / סוזן קולינס, מאנגלית: יעל אכמון, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2013, 238 עמודים. המאמר פורסם במעריב לנוער ביולי 2013.



כתיבת תגובה