על "ימים יגידו" ו"חטאי האב", שני הספרים הראשונים בסדרת "דבר ימי קליפטון" מאת ג'פרי ארצ'ר

ימים יגידוכשימים ספורים לפני חתונתה מייסי בוגדת בארוסה, היא כלל לא חושבת על ההשלכות שייתכנו לאותה טעות חד פעמית. הארי קליפטון, בנה, גדל על הרציפים של נמל בריסטול האנגלית לפני פרוץ מלחמת העולם השניה כבנו של ארתור קליפטון המנוח, שלמיטב ידיעתו נהרג במלחמה, אך פרט לנסיבות מותו המחשידות, מייסי מסתירה מהארי סודות נוספים הנוגעים לאביו. כשהארי משנה את נתיב גורלו ומתקבל לבית ספר יוקרתי בזכות מלגה, מייסי מגלה שהעובדה שטרם חשפה מי הוא האב האמיתי של בנה לא עלולה להכריע רק על עתידם שלהם אלא גם על גורלה של משפחה שלמה…

נשמע שמדובר בסאגה משפחתית מייגעת, מאותם רומנים נדושים בהם מתגלה כי כל בני המשפחה בוגדים זה בזו בצורה כזו או אחרת, אך האמת היא שקשה לתקצר ספר שכזה, שפרט לסוגיה המשפחתית שבו מציג תמונה רחבה של הפוליטיקה והמעמדות בבריטניה של מלחמת העולם השנייה, ועם זאת מגוון רחב כל כך של דמויות.

סיפורו של הארי שובה הלב, הגדל בין עמודי הספר, מצליח לרגש את הקורא גם מבלי שארצ'ר ירבה לתאר את מראהו של הנער או את נופי אנגליה. הפרקים בספר מסופרים מנקודות המבט השונות של הדמויות, כך שכל דמות מוסיפה טעם לסצנה שכבר התרחשה ומשלימה את החסר בפאזל המדוייק שיוצר ארצ'ר בין מגוון הדמויות שלו. פרט לפרטים המרתקים על התרבות האנגלית והבדלי המעמדות, מתגלה כי גם בין העניים וגם בין העשירים ניתן למצוא רעים ונבזיים, אך ניתן גם למצוא טוב לב חוצה גבולות.

זהו הספר הראשון שהזדמן לי לקרוא מפרי עטו של ארצ'ר, שהתמקד עד כה בכתיבת ספרי מתח. על אף שהספר הוגדר כרומן, ממש כמו במותחן לא הייתי מסוגלת להיפרד ממנו וקראתי אותו בגמיעה אחת, מיד ממשיכה לשני בסדרה, הצופה חמישה ספרים, שלושה מתוכם נכתבו ושניים תורגמו. כאמור, החסרון של ארצ'ר הוא החסך בתיאורים – על אף שקראתי כבר שני ספרים בסאגה, אני עדיין לא יודעת כיצד ארצ'ר דמיין את הארי. אך בשלב מסוים הסיפור זורם כל כך שהדמיון הופך ליתרון, ואני מודה שכפוטריסטית, אמנם לא דמיינתי את הארי כשחור שיער וממושקף, אך בהחלט דמיינתי את ג'יילס חברו הטוב ואת אחותו, אמה, כאדמוניים, ושמחתי על כך שלא הגיעו תיאורים שיהרסו את דמיוני הפרוע… ארצ'ר לא חס על הדמויות שלו, כך שבעת הקריאה מצאתי את עצמי פעורת פה וחרדתית למדי, אבל זה בדיוק מה שגרם לי לא להניח את הספר.

מושלם לכל מי שמחפש ספר לקרוא בנשימה אחת, עלילה להישאב לתוכה ודמויות חמות לאמץ אל ליבו. מומלץ בהחלט!

ימים יגידו / ג'פרי ארצ'ר, מאנגלית: כנרת היגינס־דוידי, הוצאת מודן, 380 עמודיםמאמר מאת הילי פינץ.

 *

חטאי האבעוד לא הספקתי להניח את "ימים יגידו", הספר הראשון בסדרת קליפטון, ומיד התחלתי לקרוא את "חטאי האב", הספר השני בסדרת הספרים של ארצ'ר שנפתחה באופן מבטיח כל כך. הנחתי שמשום שהספר הראשון הסתיים בצורה פתוחה כל כך לא אחוש בפער רציני בינו לבין המשכו, אך למרות שגם את הספר השני בסדרה גמעתי בשקיקה, התחושה היחידה שהייתה לי בסופו הייתה, למרבה הפלא, אכזבה.

(אזהרת ספוילר עבור אלו שלא קראו את הספר הראשון) הספר נפתח עם כניסתו של הארי לכלא, לאחר שוויתר על זהותו לטובת זהותו של טום בראדשו, שותפו לסיפון, בהנחה שזיוף מותו ימצא פתרון לנטל שיצר על משפחת ברינגטון כשהתגלה להם כי ייתכן והוא בנו של הוגו. על אף מותו, בארוסתו/אחותו אמה מתפתחת תחושה חזקה שהארי לא מת, והיא מחליטה לצאת לארצות הברית ולחפש אחריו. בו בזמן, המלחמה בין בריטניה לגרמניה נמצאת בעיצומה, וג'יילס, חברו הטוב וייתכן שגם אחיו של הארי, מחליט למען זכרו להתגייס למלחמה.

תחילה נדמה שארצ'ר ממשיך לצייר ביד אמן תמונה נהדרת של חיי כלא, חיי מלחמה ואף געגועים וכמיהה של ארוסה לאהובה המרוחק. אך עם התקדמות הספר נראה שארצ'ר מואס ברומן שפיתח ומתגעגע למותחנים שהרבה לכתוב לפניו.

בניגוד לספר הקודם בסדרה, שמשתרע על פני שנים המתוארות בצורה נרחבת, כאן ארצ'ר מתמקד בטווח זמן מצומצם יותר, אך עם זאת נראה שהוא ממהר להתמקד באירועים שהרבה פחות הכרחיים לעלילה ומונעים ממנה להתקדם. נדמה שהדמויות שוכחות מהמטרה העיקרית שלהן כדי להקל על ארצ'ר להמשיך לכתוב על מערכות המשפט וחיי הכלא, דברים המוכרים לו מאותם ספרי מתח. אמה שוכחת מכוונתה למצוא את הארי ועסוקה יותר בלהוציא את הספר שלו לאור, הארי שוכח מדאגתו לאמו ולארוסתו, להוגו כבר כלל לא אכפת מהמסורת המשפחתית ונדמה שעיקר עיסוקו הוא פשוט להתנהג בתור 'הדמות הרעה'. כן, בניגוד לספר הראשון בו עוד נדמה שהדמויות הן עגולות ולכל אחת מהן צדדים חיוביים ושליליים, בספר הנוכחי בסדרה נדמה שכל דמות דובקת במטרתה לשרת את הטוב או את הרע בסיפור. בנוסף, הדמויות מתעלמות לחלוטין משאלות מוסריות שהן מתמודדות איתן – מערכות המשפט, המלחמה, ומעל הכל – הקשר המשפחתי שביניהן. נדמה שהארי, ג'יילס ואמה בוחרים ללכת על הפתרון המובן מאליו מבלי לתהות לרגע על האפשרות שכולם חולקים אב משותף.

על אף כל החסרונות האלו, הכתיבה של ארצ'ר סוחפת כל כך שבמהלך הקריאה ניתן להתעלם מהן. הבעיה העיקרית היא שכשהספר מגיע לסיכומו וכל הבעיות נפתרות כלא היו בצורה פשוטה ומטופשת, כשהבעיה היחידה שניתן היה לפתור בצורה הקלה ביותר (ולמען האמת, הייתה הכי פחות מעניינת) נותרת פתוחה ונגררת אל הספר השלישי בסדרה, הדבר משאיר טעם רע בפה: לא נותן עוד להתעלם מכל הבעיות בכתיבתו של ארצ'ר. במבט לאחור הסיפור הופך מרומן מרתק לאותה סאגה משפחתית/טלנובלית מייגעת שנדמה היה אי שם בתחילת הספר הראשון כי הוא רחוק ממנה בשנות אור.

על אף ההתחלה המבטיחה, ג'פרי ארצ'ר מאכזב ובגדול. אמשיך לספר השלישי, ולו רק כדי לקוות שארצ'ר משיב מעט מהקסם שכתב איתו את הספר הראשון, אך בכל זאת ללא ציפיות.

בשורה התחתונה: על אף שקשה לעשות זאת אחרי הספר הראשון והמבטיח – אפשר לוותר.

חטאי האב / ג'פרי ארצ'ר, מאנגלית: כנרת היגינס־דוידי, הוצאת מודן, 380 עמודים. מאמר מאת הילי פינץ.

 



כתיבת תגובה