ביקורת ספר: "עד הירח ובחזרה" מאת גיל מאנסל

עד הירח ובחזרה גיל מאנסלאני לא מזדהה עם התפיסה שמאחורי המושג "ספר טיסה", אבל מבינה למה הכוונה: ספר שנועד להעביר את הזמן, להסיח את הדעת מן העובדה שהקורא כלוא בתוך תא מעופף, רצוי שיהיה קלילון, כזה שלא דורש מאמץ אינטלקטואלי. "עד הירח ובחזרה" עונה על התנאים האלה, כך שאם אתם זקוקים לספר טיסה, כנראה תהנו ממנו.

הסיפור בנאלי להחריד, נכתב בעשרות ספרים קודמים, והוצג בסרטים רומנטים (אמריקאים מן הסתם) או באופרות סבון. היא נמשכת אליו, הוא נמשך אליה, שניהם יפיפיים, שיער מדהים, שיניים מושלמות, אופי ללא דופי. בגלל שרשרת של אי-הבנות הם אינם מגלים זה לזה את רגשותיהם, וכל אחד מהם סבור שהשני אינו מתעניין בו כלל. בסופו של דבר, כצפוי, הם מתאחדים בנשיקה ממושכת, וחיים באושר ובעושר. על הדרך הם מצליחים לשדך בין חבריהם ומכריהם, שסובלים גם הם מאי-הבנות דומות, וכל האנשים הטובים – והיפים, כמובן – משתבצים לתוך הפאזל המושלם. פעמוני חתונה, נגינת כינורות, סוף.

אם מצליחים איכשהו להשעות את השיפוט כלפי העלילה, אפשר למצוא כמה דברים לומר לטובת הספר. הוא כתוב באופן שוטף, לא מדרדר לסגנון רומן רומנטי במירעו, פה ושם יש הבלחות של הומור, והעיסוק בכאב ההתאלמנות משכנע.

מצד שני, אפשר למצוא די הרבה לומר בגנותו. לדוגמא, במקום לכתוב בפשטות "אלי צחקה", הסופרת בחרה לכתוב "'"חה, חה' אמרה אלי". בעיני זוהי בחירה נלעגת. דוגמא נוספת: כשהיא מתארת מה נחשב יומרני ומלאכותי בעיניה, היא כורכת בכפיפה אחת חופשה שקטה בטוסקנה הרחק מן ההמון, ארוחות שף (מסוג: עם נגיעות של… על מצע של…), ושיחה על ספריו של סלמן רושדי. באמת?!

עם זאת, מן הראוי מצדי להיות הוגנת, ולא לשפוט את הספר רק מנקודת המבט והטעם שלי, אלא גם מנקודת מבטם של אנשים שנהנים מקריאה קלה נטולת שיפוט. בהיבט הזה "עד הירח ובחזרה" הוא לא מהרעים מסוגו.

בשורה התחתונה: ספר טיסה.

עד הירח ובחזרה / ג'יל מאנסל, מאנגלית: אסתר קלשטיין, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2013, 398 עמודים. מאמר מאת אתי סרוסי.



כתיבת תגובה