הרבה יותר מחמישים גוונים: על "שעה חופשית" מאת ארקולה ליסרדי, הרומן האירוטי הראשון בהוצאת "זיקית"

שעה חופשית ארקולה ליסרדי הוצאת זיקית כריכת הספרהוצאת "זיקית" העצמאית מיתגה את עצמה כהוצאת בוטיק לספרי איכות מכל העולם. הכרך החדש שלה, בעל השם היפהפה והכריכה המקסימה, מגיע אלינו מזירת הספרות המודרנית של אורוגוואי. ולמרות זאת, הבחירה שלו הרימה גבות – "שעה חופשית" מוגדר כ"רומן אירוטי", כותרת מעורפלת ומסקרנת שלא ממש מתיישבת בכפיפה אחת עם המילה "איכות". נמסור פרט חשוב כבר בתחילת הביקורת: אורכו של הספר הוא 170 עמודים, מתוכם כתב היד הוא בערך 150. תיאורי המין בספר הם יותר ממאה עמודים. פרט חשוב נוסף: משפט הסיום, שאותו אני נוהג לקרוא עוד לפני שאני מתחיל את הספר, הוא "ולחשוב שעד לפני כמה שבועות חייתי רק ממה שיכולתי לעשות לעצמי באצבעות". לאור שתי העובדות האלה, העובדה שזיקית מתעקשת שמדובר באירוטיקה ולא בפורנוגרפיה נראית מגוחכת קמעה, ובאמת, ניגשתי אליו עם נכונות לא מעטה לבקר את ההתעקשות הזאת. למרבה הפלא, הם צדקו לחלוטין. ליסרדי הצליח לכתוב רומן אירוטי מפוצץ בתיאורים מפורטים של סקס, ועדיין להוציא תחת ידו כתב יד איכותי ומעורר מחשבה; וזיקית זכו לספר הכי טוב שלהם אחרי "פרנסוס על גלגלים".

שתי הדמויות הראשיות הן אנדרס ואירינה, מורים באותו בית הספר שחולקים שתי שעות חופשיות במשבצות זהות במערכת, בימי שלישי וחמישי. אנדרס נשוי באושר; אירינה סובלת בשקט מחיי הנישואים המשעממים שלה. בין השניים מתפתחת מערכת יחסים, או שמא מערכת יחסי גומלין, שמבוססת על תשוקה מינית. כלומר, הם מעבירים את השעתיים החופשיות האלו, באופן קבוע, בדרך מסוימת מאוד.

ליסרדי לא מבזבז זמן: הטקסט הקצר גולש לתיאור מין ראשון מהר למדי (לפחות בהשוואה ל"חמישים גוונים של אפור"), ומשם והלאה כמעט כולו מורכב מסצנות סקס מיוזעות ומפורטות. ב"חמישים גוונים" תיאורי המין הם 150 עמודים, אבל אורכו של הספר הוא 600 עמודים, כך שהם מהווים בערך רבע ממנו. כאן הם שלושה רבעים. מבחינת אפקטיביות, שני הספרים מביאים לעוררות מינית בזמן הקריאה, מביכה או נעימה – אתם תחליטו. ועדיין, השוואה אמיתית בין ליסרדי לא. ל. ג'יימס נראית מגוחכת.

"'היא בוכה בלי שום מבוכה,' חשב אנדרס. 'להראות לי ככה את מצב נשמתה זה חושפני יותר מלפתוח את החולצה ולחשוף את השדיים.'" (עמוד 13)

אין בכלל מה להשוות. כריכת "חמישים גוונים של אפור" מאת א. ל. ג'יימס

אין בכלל מה להשוות. כריכת "חמישים גוונים של אפור" מאת א. ל. ג'יימס

לליסרדי, בתור התחלה, יש כבוד לדמות הנשית שלו. נכון, אמנם יש כאן מדי פעם עיגולי פינות, חשקים מעט מופרכים והתבטאויות שמתאימות לסיפורים פורנוגרפיים רדודים, אבל דמות האישה שלו לא רק מוקסמת מהגבר, אלא גם משתמשת בו לצרכיה שלה. בהתחלה היא אמנם הביישנית והמסוגרת, אבל מהר מאוד היא מפתחת זהות עצמאית חזקה. בעוד לאנדרס מפריע קמעה שהיא והמאהבת שלו לא מחליפים מילה, אירינה יודעת שהיא באה למטרה מסוימת. לו אמנם יש זין עצום (נו באמת) שהיא מעריצה, אבל ההרפתקנות שלה יכולה להביא אותו לכדי פאניקה. היא נהנית מלהיות פסיבית, אבל יותר נהנית מלקחת את המושכות לידיים.

לבד מתיאורי המין יש כאן גם לא מעט נקודות מקוממות – שתפקידן לדרבן את הקורא למחשבה (ולא ליצור פרובוקציה). אנדרס, למשל, נשוי באושר לאשתו, שבחיים לא תחשוד שהוא מסוגל להיות לא נאמן לה, וממש לא מרגיש רע עם העובדה שהוא בוגד בה. להפך, הוא חושב שהיא רק תרוויח מזה. אירינה, בהתעקשותה להזדיין בלבד עם אנדרס, הופכת את הקשר ביניהם לחייתי, אולי יותר מדי. גם לה יש בעל, נזכיר, אבל יש לו מאהבת מהצד – האם זה נותן לה לגיטימציה לקחת לה מאהב גם כן? בין הסדינים ליסרדי משחיל לא מעט שאלות חשובות ומוסיף עומק לדמויות (שלא נמצא רק בין רגליהן). וחוץ מזה, יש גם את הג'וקר: למה אנחנו נמשכים אל מה שאנחנו נמשכים?

לבד מהנושאים האלה, יש לשבח גם את הכתיבה המעולה: זורמת ואוורירית, מפורשת ולא מצונזרת, ועם זאת גם אנושית ואיכותית. בנוסף, לשם שינוי, הספר מכיל יותר הומור מהמובטח על הכריכה האחורית, אולי שלא בכוונה תחילה – היו שם סצנות שגרמו לי לצחוק בקול רם. למרות שהוא ברובו אוסף של תיאורי מין, לא ברור מה הולך לקרות הלאה והקורא נמשך הלאה בין הדפים בסקרנות אמיתית. והסוף ההזוי, המפתיע והמצוין שלו משלב בין פתיחות לסגירות באופן נהדר.

"הם הביטו זה בזה וחייכו, שמחים לאשר שהם לא יודעים דבר זה על זה, אבל, שבה בעת כנראה, הם יודעים יותר מכל אחד אחר." (עמוד 128)

חוקר את הארוס של גיבוריו. ארקולה ליסרדי

חוקר את הארוס של גיבוריו. ארקולה ליסרדי

לספר, שפורסם ב2007, מצורפת גם אחרית דבר מאוחרת מאת המחבר שנכתבה ביוני 2013, שהיא לא מיותרת אך עם זאת גם יהירה באופן בוטה. בכל מקרה, היא מוסיפה רובד נוסף של מודעות לקריאה האירוטית, ששווה לחוות אותו.

רק דבר אחד קטן בהגהה הפריע לי, והוא השמטת סימני פיסוק במקומות בו הם אמורים להימצא, בעיקר פסיקים לפני ואחרי ציטוטים ישירים. התרגום של סוניה ברשילון מוצלח בהחלט, אבל כדאי לתקן זאת במהדורה הבאה. ~ עריכה – תגובת זיקית: "זה במקור. זה הסגנון האישי של ליסרדי, ואנחנו כעורכים החלטנו, אף על פי שזה לא מקובל בארץ, להשאיר את העניין הסגנוני הזה. זו היתה החלטה מושכלת ומודעת לחלוטין." בינינו, לא באמת ציפיתי מזיקית לפחות מעבודה מתוקתקת ומוקפדת עד הפסיק האחרון.

בשורה התחתונה: הרומן האירוטי הממזרי הזה, למרבה הפלא, הוא הספר הכי טוב (ובעל הכריכה הכי יפה) של זיקית מאז "פרנסוס על גלגלים". אם שאלתם את עצמכם למה אנשים חושבים שספרות אירוטית יכולה להתעלות מעל לפורנוגרפיה, זאת התשובה: בין הזיונים הלוהטים מסתתרות גם אנושיות, סקרנות, כתיבה טובה והרבה נקודות למחשבה. המטרה של "שעה חופשית" (אותה הוא מיישם בהצלחה) היא לחקור את הארוס של גיבוריו, תוך הזמנה לקוראים לעשות כן גם הם. ואם אפשר לעשות את זה תוך כדי זקפה, אז למה לא.

שעה חופשית / ארקולה ליסרדי, מספרדית: סוניה ברשילון, הוצאת זיקית, 2013, 170 עמודים.



2 תגובות

  1. […] "הרבה יותר מחמישים גוונים: על 'שעה חופשית' מאת ארקולה … […]

  2. שירה wrote:

    וואו, זה נשמע מסקרן. מתאים מאוד לקיץ.

כתיבת תגובה