ביקורת ספר: "לגעת" מאת אלכסי זנטנר

לגעת אלכסי זנטנר"עכשיו, איני פוחד עוד מהחורף. וחרף העובדה שאני יודע שאמי תלך לעולמה הלילה, עם השלגים הראשונים של החורף, הפעם זה שונה. איני פוחד עוד ממה שמביא החורף. או ממה שצופנים היערות." (עמוד 133)

"לגעת", רומן הביכורים של אלכסי זנטנר, הוא מסוג הספרים שצריך לקרוא בזמן ספציפי, במקום ספציפי, אחרת הם לא ממש עובדים. במקרה שלנו – חורף ובקתה ביער. הוא מסוג הספרים שמצטיינים יותר בכתיבה (ומכילים לא מעט משפטים נהדרים לציטוט) מאשר בעלילה ובסיפור. הוא מסוג הספרים שהקריאה בהם נמשכת יותר מידי זמן, כי הם לא מעניינים מספיק.

עלילת הספר מתרחשת על רקע נופיה הקפואים ועוצרי הנשימה של קולומביה הבריטית, כאשר סטפן חוזר לעיירת ילדותו סוגמט כדי להיות עם אמו ברגעיה האחרונים. הוא מגולל את סיפור משפחתו ואת סיפור ילדותו בעיירה הקטנה, סיפור בו נשזרים היצורים המיתיים והמיתוסים שרווחו באזור.

אי אפשר לומר ש"לגעת" הוא לא ספר יפה. יש בו תיאורים יפהפיים של קולומביה הבריטית ונופיה וכן פסקאות שלמות שכתובות כה נהדר, שהייתי יותר משמחה למלא את קירות החדר שלי בציטוטים ממנו. אך כתיבה טובה אינה מספיקה, והקצב האיטי של העלילה (אשר נמשכת אמנם על פני כמה עשרות שנים אך נדמה כי היא דורכת במקום) מונע ממנה להחזיק את הסיפור על מאתיים עמודיו. בתור סיפור קצר או נובלה הספר היה עובד טוב יותר.

מלבד הכתיבה, דבר נוסף אשר אהבתי בספר הוא האזכורים ליצורים המיתיים מהמיתולוגיה האינואיטית המרתקת, אשר מעניקים לספר נופך מיתי וקסום. חלוקת הספר יכלה להיות טובה יותר – עם פרקים קצת יותר קצרים ומהודקים, אך ראוי לציין את השמות המקסימים שהעניק זנטנר לפרקיו (וביניהם "ציפורים", "מלח" ו"סופה של העיירה היפה בעולם").

ושתי תשבחות נוספות מגיעות דווקא למו"ל הישראלי, על הערותיה של המתרגמת רוני אמיר אודות המיתולוגיה וכן על העטיפה הנהדרת של הספר (דבר די שכיח בסדרה לספרות יפה של מודן) בעיצובה של עדה ורדי.

בשורה התחתונה: "לגעת" הוא ספר ביכורים שקט, מתומצת ואיטי. זה מה שיפה בו וזה מה שמכשיל אותו. מומלץ לקריאה בחורף.

"'אני לא צריך לעורר את המתים. היא כבר כאן מחוץ, סבתא שלך, ביערות. כל מה שאני צריך לעשות זה למצוא אותה ולהביא אותה הביתה.'" (עמוד 64)

לגעת / אלכסי זנטנר, הוצאת מודן, תרגום: רוני אמיר, 216 עמודים. מאמר מאת יער.



כתיבת תגובה