ביקורת ספר: "טרינידד" מאת תמי זר

טרינידד תמי זר"טרינידד", רומאן הביכורים של העיתונאית תמי זר, משדר לקרוא מרחבים והרפתקאות במקומות זרים, גם בשמו וגם בתקציר שבגב הספר. הדמות הראשית בו היא דרז'ן, בעל מכולת לא צעיר שבוקר בהיר אחד מחליט לקום ולנסוע לטרינידד, עליה חלם כל השנים. אלא שהרבה מכשולים צצים בדרכו: המשיכה הנושנה לחיקה של אשתו, אלמנה נודניקית שמתחילה אותו, דרכון שנשכח בבית ועוד מיני סערות בכוס תה.

קל כל כך להתעוור מהשם ולשכוח שבסופו של דבר דרז'ן מעביר את רוב הספר בשכונה שהוא גר בה; אבל הקלות הזאת עולה ביוקר, כשהעמודים הראשונים של הספר נמרחים ונצלחים בקושי. רק בפרק השלישי או הרביעי, כשהעלילה גולשת לתיאור אהבתם של דרז'ן ואשתו אלונה לאורך השנים (ויוצאת מתחומי ישראל), מתחיל קצת אקשן, והקורא יכול להתרווח במקומו ולצלול לתוך הספר. והאמת, מהרגע שהצלילה הזו מתאפשרת, הוא מספק חוויית קריאה לא רעה בכלל.

זר כותבת במשפטים ארוכים, תודעתיים ועתירי פסיקים, שלמרבה הפלא דווקא משאירים רושם של שפה גבוהה, על אף שהתקציר האחורי מפאר אותה כ"מדוברת". בשפה הזו טמון יופי, יופי שמן ונוקשה שאוצר את התזוזה הרכה והמתמדת של העולם. לעתים אי אפשר שלא להיאנח כשמכשול מגוחך חדש עוצר את דרז'ן במסעו לטרינדד – כמה עמודים אפשר להעביר על התמהמהות בבית קפה? – וגם העריכה של הספר סובלת מפגמים. השמטת סימני פיסוק אפשר עוד להחליק, אבל באמצע הספר העלילה נקטעת לטובת טקסט מקורי של סיפור עם תלוש במשלב לשוני נמוך עד זעזוע; אורכו של הטקסט הזה עשרה עמודים תמימים ואין לו שום חשיבות לעלילה. פסיכי לחלוטין.

ולמרות זאת, השילוב בין ההווייה הישראלית לתחושת הזרות מבוצע בעדינות מופלאה, ובסוף הקריאה נשארת תחושה נעימה. אמנם לא קורה בו הרבה, אבל בכל זאת יש בו משהו, בספר הזה.

טרינידד / תמי זר, הוצאת מודן, 2013, 282 עמודים. המאמר פורסם במעריב לנוער בספטמבר 2013.



כתיבת תגובה