ביקורת ספר: "הדברים שאני רוצה" מאת גרגואר דלקור

הדברים שאני רוצהמה היינו עושים אם היינו זוכים בלוטו? כולנו בוודאי שאלנו את עצמנו את השאלה הזו, המפוצצת מוח כל כך, שפותחת בבת אחת עץ אפשרויות אדיר עם כמות עצומה של ענפים. אפשר לחלק את כל האפשרויות חלוקה גסה לשתי קבוצות: ויתור על הכסף (נתינה לצדקה למשל), או קבלתו ופרישה לחיי פאר והוללות; אבל גם כך, ספרים רבים יכולים להיכתב מתוך נקודת הפתיחה הזו.

לכן מפתיע מעט שאורכו של רב המכר הצרפתי "הדברים שאני רוצה" הוא 157 עמודים קטנים בלבד, כרוכים בכריכה קשה וחמודה. את רוב הסיפור מגוללת לנו בגוף ראשון ז'וסלין בת הארבעים-ושבע, שחיה בעיירה צרפתית קטנה, מנהלת חנות סדקית (כלי תפירה וכולי), בעלת משפחה קטנה ובאופן כללי מנהלת חיים קטנים ושגרתיים. ואז פתאום היא זוכה בסכום ממש לא קטן ושגרתי – 18,547,301 אירו ו-28 סנט. היא מתעלפת, כמובן, אך זה לא פוטר אותה מהדילמה, שהולכת ותופחת לממדים מפלצתיים וחונקים: מה לעשות עכשיו?

גרגואר דלקור משתמש במשפטים קצרים שמאורגנים בפרקים קצרצרים, אבל יש הרבה חן במינימליזם הצרפתי-משהו שלו. כבר מהעמוד הראשון, דווקא השפה היא זו שמושכת את הקורא אל תוך הספר, שנגמע במהירות-על. היא מאוד חברותית (אבל גם משכילה), ומשלבת בהצלחה בין קיטש במידה לבין מה שהופך את היצירה כולה לטובה: לב. קשה לשים את האצבע על מה מעניק לספר לב, אבל אי אפשר לפספס את הנוכחות שלו. מדובר אמנם בספר מאוד קליל, גם אם לא עליז כמצופה, אבל כל הדמויות בו שובות לב, והאווירה שהוא רוקם מלאה רוך ועדינות, בלי קשר למתואר בסיפור. הוא אמנם לא מדהים או בלתי נשכח, אבל כן מעביר שעה או שעתיים של קריאה בנעימים.

הדברים שאני רוצה / גרגואר דלקור, מצרפתית: חגי שור, הוצאת כנרת, זמורה ביתן, 157 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער באוגוסט 2013. 

 



כתיבת תגובה