ביקורת ספר: "כאב הנפילה" מאת נתן פיילר מתאמץ

כאב הנפילה נתן פיילר כריכת הספר"כאב הנפילה", רומאן הביכורים של נתן פיילר – "סופר, משורר וקולנוען, וכן אח מתמחה בבריאות-הנפש" – זכה ללא מעט באזז ולביקורות נלהבות. זה הספיק כדי לעורר ציפיות מכתב יד ראשון של מחבר לא מוכר, ציפיות שאולי מזיקות לקריאה עצמה יותר מהמצופה, כי בסופו של דבר, נראה שהתחוללה פה מהומה על לא מאומה.

הספר כתוב בגוף ראשון מפי מתיו, בן תשע-עשרה בהווה, שכפי שמתברר די מהר סובל מסכיזופרניה. לא מדובר פה בשכחה, אלא בצלקת נפשית מאירוע טראומטי בעברו, שגורמת לו להתנהג במידה משתנה של אי-שפיות ולשמוע קולות. כשהיה ילד גרם בעקיפין למותו של אחיו סיימון, אשר היה גדול ממנו בשנתיים וסבל מתסמונת דאון. כעת הוא נמצא באשפוז בבית חולים לחולי נפש ומנסה להתמודד עם מחלתו ועם תחושת האשמה הנוראה.

התקציר נשמע מאוד כואב, עמוס ואפילו מפחיד, אבל הספר כתוב בשפה פשוטה ובפרקים קצרים ומזמינים, כמו "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" למארק האדון אבל בלי ניצוצות החוכמה. במקום זאת פיילר מחליט להמר על כל הקופה ולשחק על הרגש: מהלך שכרוך בו הרבה סיכון, כמו שכל אדם העוסק בספרות יודע. אחרי שבירת הקרח הראשונית הוא דווקא מצליח, במיוחד אם אתם במצב הרוח המתאים, ואכן יש כמה סצנות נפיצות ומרגשות. אבל לקראת החצי הוא מאבד את זה, ללא סיבה ברורה. הכול ממשיך אותו הדבר, אבל בלי לגעת בקורא באמת, קצת כמו הכישלון של ג'יימס פריי ב"מיליון רסיסים קטנים" ("בוקר בהיר וצח" שלו, יש לציין, מומלץ בחום). בסופו של דבר לא קורה הרבה בספר הזה, ואין בו מספיק רגעים נוגעים בדרך אל הסוף שממש מנסה להזיז משהו בקוראים, ללא הצלחה. פוטניציאל היה, אבל התוצאה לא מממשת אותו.

כאב הנפילה / נתן פיילר, מאנגלית: מיכל אלפון, הוצאת כתר, 2013, 293 עמודים. המאמר פורסם במקור בספטמבר 2013 במעריב לנוער.



כתיבת תגובה