ביקורת ספר: "המשחק של אנדר" מאת אורסון סקוט קארד גובה מחיר יקר מדי יחסית לתמורה

המשחק של אנדר אורסון סקוט קארד כריכת הספר מהדורה מחודשת"המשחק של אנדר" הוא קלאסיקה מיוחדת במינה – לא רק שהספר נהנה ממעמד גבוה, אלא שגם ביצועיו בשטח מרשימים: ספורים האנשים שלקחו אותו לידיים ולא אהבו. ולא מדובר פה רק על מבוגרים: הוא נשא חן גם בקרב בני נוער. העובדה הזו נראית מפתיעה מעט כשמתחילים לקרוא, ומגלים שזה בעצם רומן צבאי שמורכב רובו ככולו מסצנות מלחמה.

זירת ההתרחשות מד"בית – כדור הארץ בעוד מאתיים שנה, תחת האיום של פלישת חייזרים נוספת. בשתי הפלישות הקודמות נאלצנו להתמודד מול ה"באגים", חייזרים דמויי חרקים שמתקשרים ביניהם בכוח המחשבה וכוונותיהם עוינות. התקווה היחידה של המין האנושי היא ילד מחונן בשם אנדר, שנלקח כבר בגיל שש לבית הספר ללחימה, אשר נמצא מחוץ לכדור הארץ. בבית הספר הוא מבלה את רוב זמנו במשחקים המדמים קרב בחלל, בתנאים של אפס כבידה, הנערכים ברצינות קטלנית. הוא מתקדם בדרגות וחייו נשלטים כמעט כליל על ידי מפקדי הצי… וזהו, פחות או יותר.

מדובר בספר סוחף שניתן לקרוא במהירות גבוהה, אבל העלילה שלו די מונוטונית: עוד קרב, עוד התקדמות בדרגה, וכך הלאה. אם קארד התכוון לבנות מתח הוא עשה זאת גרוע; אפילו נקודת השיא של הספר מתגלה ככזו רק בדיעבד. הפזילה שלו אל עלילת משנה מסקרנת לא מתפתחת, וה"טוויסטים" לא מרגשים. המטרה העיקרית של הספר היא בכלל לדון בנושאים מוסריים ולהעלות שאלות מורכבות, כמו האם ישנה מטרה שמצדיקה שימוש בכל האמצעים הזמינים, כולל הריסה של חיי אדם, ומהן התכונות של מנהיג. את זה, יש לציין, הוא עושה מצוין. הדמויות מעניינות, והאלימות הרבה מובאת כדי לעורר למחשבה. גם המסרים הפציפיסטיים חמודים. אבל במבט לאחור, קריאה של מאתיים וחמישים עמודים של תיאורי מלחמה יבשים זה מחיר קצת יקר עבור העלאת כמה שאלות אתיות.

המשחק של אנדר – הוצאה מחודשת / אורסון סקוט קארד, מאנגלית: בועז וייס, 2013, הוצאת אופוס, 262 עמודים. הביקורת התפרסמה במעריב לנוער באוקטובר 2013. 



כתיבת תגובה