ביקורת ספר: השקר האמיתי הראשון מאת מרינה מנדר

השקר האמיתי הראשוןלוקה, ילד איטלקי שגילו (אשר לא מצוין בפירוש בספר) עומד על כעשר שנים, חי לבד עם אמו. אביו נעלם מזמן, וכעת הוא חש בושה על מעמדו כחצי יתום. אבל, כפי שהוא טורח להבהיר, עדיף להיות חצי יתום ולא יתום לגמרי, שכן אז ייזרק לבית יתומים וחייו ייהרסו. ולכן, בבוקר שבו אמו לא מתעוררת, הוא מחליט לא לספר. הוא ימצא דרך להסתדר, ללכת לבית הספר, לעשות קניות, לטפל בבית, לחיות לבד, כשרק החתול שלו בלו לצדו וגופתה של אמו נעולה בחדר השינה.

התקציר מזכיר גרסה ארוכה ומפורטת של הסצנה מ"כל החיים לפניו" לאמיל אז'אר (אשר נלמד לבחינת הבגרות בספרות), בה מומו מטפל בגופתה של גברת רוזה ולא מגלה לאף אחד שהיא נפטרה. אלא שלמרות קווי הדמיון הרחבים בין השניים, הספר הקצר הזה פחות כבד – הוא מסופר לנו בגוף ראשון מפיו של לוקה, ומתמקד בחייו שנעשו קשים להחריד מאז שהחליט להסתיר דבר כל כך גדול, מבחינת פרקטית ורגשית גם יחד. וכדי להקל על העיכול, צורת ההגשה קומוניקטיבית מאוד ומתובלת בהומור.

המרכיב ההכרחי שמציל ספרים המסופרים על ידי ילדים מכישלון הוא בריאה של עולם לשוני אמין ועקבי אשר יכתיב בדומיננטיות את הטון של הספר, ומנדר עושה זאת נהדר. לוקה הוא ילד אינטליגנטי, רגיש ומלא דמיון, והספר משלב יפה בין מטאפורות מקוריות וציוריות לבין ביטויים במשלב לשוני נמוך במיוחד. גם ההזדמנויות המתבקשות להומור ולביקורת חברתית לא מפוספסות, ולמרות שיש בספר כמה התבטאויות סתומות שנראות משונות לחלוטין (כנראה עניין של דברים שאבדו בתרגום), הכתיבה ולא העלילה היא שמדרבנת את הקורא להמשיך לקרוא ומערבת אותו רגשית בסיפור. השילוב של אינטליגנציה, חריפות, פגיעות, דמיון, הומור ורגישות שנמזגים אל תוך הדמות הראשית, בתוספת כתיבה אמינה ועקבית, הופך את "השקר האמיתי הראשון" לאחד הספרים הטובים בז'אנר שלו.

השקר האמיתי הראשון / מרינה מנדר, מאיטלקית: יערית טאובר, כתר, 2013, 140 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער באוקטובר 2013.



כתיבת תגובה