ביקורת ספר: "קולו של המלאך" מאת גיום מוסו

קולו של המלאך מאת גיום מוסוגיום מוסו הוא אחד מהסופרים המצליחים ביותר בצרפת, אבל בישראל הוא עדיין אנונימי למדי. "קולו של המלאך" הוא ספרו השלישי בסך הכול שמתורגם לעברית, ויש סיכוי גדול שהוא יוציא את מוסו מהאנונימיות שלו, כי מדובר באחד מספרי המתח המהנים שתקראו בתקופה הקרובה.

למעשה, קיטלוג הספר כספר מתח עושה איתו עוול, כי זהו מתח עם ערך מוסף. חציו הראשון של הספר הוא קומדיה/דרמה הוליוודית משעשעת לפרקים, ואילו בחציו השני הוא הופך למותחן עוצר נשימה שלא ניתן להניח מהיד.

שני גיבורי הספר, מדלן וג'ונתן, נפגשים באופן אקראי בשדה התעופה ג'יי-אף-קיי בניו יורק, ולאחר התנגשות אומללה שגורמת לחפצים שלהם להתפזר כל אחד מהם לוקח בטעות את הטלפון הנייד של השני. כשהם מגלים זאת הם נמצאים כבר משני קצוות הגלובוס. במקום לעשות את המעשה המתבקש ולשלוח את הטלפון הנייד, הסקרנות גוברת עליהם והם מחטטים ונוברים בטלפון ומנסים לדלות פרטים לגבי בעליו. תוך כדי החיטוט מתגלה להם שהם חולקים סוד נורא מעברם שהדחיקו.

גיום מוסו גורם להתרחשות אקראית להפוך למשהו עמוק ואפל יותר, והדרך שבה הוא מציג את הדמויות מתוחכמת וייחודית: הן מתחילות כדמויות סטריאוטיפיות למדי, אבל הולכות ומתחבבות על הקורא ככל שהסיפור מתקדם ומתגלים פרטים נוספים על חייהם האישיים. סיפור הבסיס לכשעצמו הוא מצוין, סוחף ועכשווי מאוד, עם רעיון מקורי במיוחד שעושה שימוש בטכנולוגיה כאמצעי לקידום העלילה,  וכמותחן הוא הופך לסיפור קצבי שלא מפסיק להפתיע. יש בו את כל המרכיבים הדרושים ליצירת מותחן מוצלח עם טוויסטים מפתיעים, אך ללא ריבוי פרטים ודמויות, דבר שהופך אותו למהודק ומהוקצע.

בשורה התחתונה: ספר מתח מתוחכם ומהנה שלא תוכלו להניח מהיד, גם אם אינכם שוחרי מתח מושבעים.

קולו של המלאך / גיום מוסו, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2013, מצרפתית: מונה גודאר, 367 עמודים. מאמר מאת גלית ויינר.



כתיבת תגובה