ביקורת ספר: יומנה של לוכדת כרישים מאת אורית ברגמן

יומנה של לוכדת כרישיםהכחול והטורקיז שבכריכה היפה מזמינים אותנו אל הרפתקה בין הגלים ולוקחים אותנו אל החיים המסתתרים להם בתוך המעמקים. המדריכה שלנו היא גל – נערה צעירה החושפת בפנינו את יומנה, הכתוב ביסודיות רבה ומלווה בציורים מדויקים. גל לוקחת אותנו איתה בשעה שש בבוקר בדיוק על אוטובוס מספר 444 לאילת: היא משאירה מאחוריה מיטה ריקה, אמא מודאגת, ו"עכברונת" קטנה.

גל לא ברחה סתם כך מהבית: היא יצאה כדי לחפש את התשובה לשאלה היכן אביה כעת ומדוע עזב/נעלם. היא יוצאת למסע של התבגרות אשר בסיומו תהיה ילדה אחרת, כבר לא תמימה.

המסע של גל מתחיל ומסתיים במצפה התת ימי באילת. היא הולכת לעבוד שם, מתחילה במלאכות הפשוטות ומתקדמת הלאה לדברים המסובכים יותר. אנחנו לומדים ממנה כמעט הכול על המקצוע: היא חושפת בפנינו את הסודות הקטנים של הטיפול בדגים ותחזוקת המצפה, כך שלאחר קריאת ספר זה ביקור במצפה התת ימי באילת יהפוך לחוויה שונה לגמרי. דרך הטיפול בדגים מתעוררים לחיים חוויות ילדות וזיכרונות: אביה של גל עבד במצפה לפני שנעלם, והיא מנסה למצוא שם קצה חוט שיספק לה את התשובה לשאלה היכן הוא ומדוע עזב.

במסע הזה נפרדת גל אפילו משמה הפרטי, ומקבלת שם חדש, "פמפריסט". כל עובד במצפה מקבל שם לטיני של דג; "פמפריסט" הוא "דג לילי ביישן וקטן החי בלהקות במערות" – נדמה שכאן מתחדדת מטרת הסיפור – גל מחפשת את הלהקה שלה, מחפשת את אביה. אנו משתתפים בחוויותיה החדשות ועוברים איתה שלב אחר שלב עד לפתרון התעלומה ולחזרתה הביתה.

מקומם של האיורים בסיפור משמעותי מאוד: דרכם הסופרת מעבירה לנו הסברים מפורטים ותחושות. האיורים מלווים בהסברים בכתב יד המאיר את הספר באור אישי יותר.

הכתוב בספר מסתמך על נסיונה האישי של הסופרת, שבעברה עבדה בצוות הצוללים של המצפה התת ימי באילת.

בשורה התחתונה: ספר מיוחד מאוד. מומלץ לאוהבי ים וטבע, למי שרוצה להבין את המתרחש מעבר לזכוכיות האקוורים של המצפה התת ימי באילת וגם למי שאוהב איורים מיוחדים.

יומנה של לוכדת כרישים / אורית ברגמן, הוצאת אסיה 2013, 141 עמודים. מאמר מאת ענת מחלב.



כתיבת תגובה