ביקורת ספר: בנגאזי-ברגן-בלזן מאת יוסי סוכרי חושף צד חדש ונשכח של סיפורי השואה

בנגאזי-ברגן-בלזן מאת יוסי סוכרילרובינו, כשמזכירים את השואה, הדבר הראשון שעולה בראש הוא יהודים, אירופה, לזכור ולא לשכוח. לצערי, לא לימדו אותי דבר אחר ולא קראתי מעולם משהו אחר. מסיבה זו ספרו של יוסי סוכרי, "בנגאזי ברגן-בלזן", היה סטירת לחי עבורי, ואין לי אלא להתנצל שלא ידעתי ועל כן לא זכרתי. בספר מתאר סוכרי את הרדיפה, הכליאה והמסע לאירופה עד למחנה הריכוז ברגן-בלזן של משפחות יהודיות מלוב. כן, יהודים מארצות צפון אפריקה חוו את מה שאנו קוראים לו "שואת יהודי אירופה". לכן זהו אחד הרומנים החשובים שיצאו לאחרונה, ולו רק בגלל העלאת המודעות לעובדה זו שנשכחה מדפי ההיסטוריה ומספרי הלימוד.

הרומן מתמקד בקורותיה של משפחת חג'ג', מנכבדי המשפחות היהודיות שבבנגאזי, ובעיקר בסילבנה חג'ג', הבת הבכורה. משפחת חג'ג', בעלת אזרחות בריטית, מופרדת משאר יהודי בנגאזי ומועברת לטריפולי, משם לאיטליה ואז לברגן-בלזן שבגרמניה. המשפחה מתמודדת עם הלא נודע ועם קריסת עולמה הבטוח ומנסה לשרוד בין שוביה האיטלקים ואחר כך הגרמנים. סילבנה, צעירה חכמה ויפהפיה, הנוהגת כבן שמעולם לא היה לאביה, נאלצת להיפרד מנופי ילדותה בבנגאזי ולהתרחק מהמדבר שהיא כה אהבה וממנו שאבה את כוחותיה, ולמצוא נקודות אחיזה חדשות כדי לשרוד. אולם לא רק המדבר נלקח מסילבנה, שכן במסע הנוראי הזה גם ההיררכיה המשפחתית משתנה, ובמקום שאבי המשפחה יעניק כדרכו מאז ומעולם ביטחון וכוח למשפחתו, נאלצת סילבנה להחליף את מקומו, לדאוג למשפחתה ולהנהיגה. סילבנה מתבגרת במהלך המסע והופכת לאישה חזקה העומדת מול רוע, התעללות, מוות, ייאוש ואכזריות נוראה.

הרומן כתוב בגוף שלישי בלשון פיוטית וציורית בה תאורי הנוף והסביבה של המדבר האפריקאי וההרים המושלגים באירופה מתמזגים עם תהפוכות הנפש של הדמויות. לעתים (וטוב שרק לעתים) התאורים הללו מייגעים ונמרחים, ובמקום לקרב את הקורא ולהכניסו אל נבכי נפשם של הדמויות הם מרחיקים אותו מהם. הדמויות עצמן מדברות בשפת היום-יום (ערבית-יהודית-לובית, אנגלית, איטלקית וגרמנית), והביטויים השגורים בפיהן מדגישים את הזרות והפער התרבותי והמנטלי בין היהודים האפריקנים והאירופאים ובינם לבין שוביהם.

סוכרי מעלה מספר נושאים רגישים ומעוררי מחשבה הנוגעים למעמד היהודים האפריקנים "השחורים" מול יהודי אירופה "הלבנים", מעמד האישה בחברה הפטריאכלית והשברון באמונה באלוהים. נושאים אלה רלבווטים ובועטים גם היום. בזכות האומץ והחשיבות שלו, למרות שישנם רגעים בהם האכזריות המתוארת קשה לקריאה, הרומן מומלץ מאוד לכולם.

בנגאזי–ברגן-בלזן / יוסי סוכרי, הוצאת עם עובד 2013, 304 עמודים. מאמר מאת אסנת שגב.



תגובה אחת

  1. התמזל מזלי ועבדתי כעו"ס קשישים שביניהם גם ניצולי שואה רבים וכך ידעתי על שואת יהודי לוב וגם טוניסיה.
    בעצם הדבר לא היה אמור להיות כה נסתר כי הרי רומל הגיע לצפון אפריקה.

כתיבת תגובה