דוחה ומבחיל אך גם מבריק ומשעשע: על ״ראיונות קצרים עם גברים נתעבים״ מאת דיוויד פוסטר וואלאס

ראיונות קצרים עם גברים נתעביםהכחשה והדחקה, הדחקה והכחשה – אחים תאומים רבי עוצמה המאפשרים לנו לחיות בעמק הבכא הזה שהוא עולמנו, קטנים, ברי חלוף, חסרי כל חשיבות, ולהמשיך, פשוט להמשיך במרוץ בלי להשתגע.

דיוויד פוסטר וואלאס אינו מחבב את התאומים היקרים. הוא די מתעב אותם, למען האמת. תמצית עבודתו היא להישיר פנים אל המציאות ללא עזרתם ונחמתם, והמציאות הזו היא כה חשופה, קשה ודוקרת.

דמיינו שאתם מזיזים איזו ספרייה ביתית גדולה, מקרר או ארון שלא הוזז שנים, ומאחוריו נחשף הצבע המתקלף, האבק, פגרי החרקים ושאר מיני גועל נפש, האירו את הכול באור פלורסנטי חריף, והרי לכם המקבילה הויזואלית לסיפור של וואלאס. נשמע דוחה, מבחיל, נתעב? ובכן, זה לרוב באמת דוחה, מבחיל ונתעב – וגם לפרקים משעשע, מקורי עד אימה ומעורר קריאות התפעלות.

בדומה לאוסף הקודם שלו ״ילדה עם שיער מוזר״, חלק מהסיפורים והקטעים כאן פשוט גאוניים, בייחוד אלו שאינם עוסקים בהתחכמויות פוסט מודרניסטיות ומטא טקסטואליות אלא מספרים סיפור, כגון "הנפש הדכאונית" שהוא לדעתי מופת של תיאור של הסבל הנרקסיסטי האיום של, ובכן, נפש דיכאונית. אחרים פחות קומוניקטיביים, ויש כאלו שהם ממש לא מובנים, מעצבנים או בפשטות, נתעבים. בואו נאמר שהמיניות הגברית והגבריות בכללותה לא יוצאים טוב בכלל מהטקסטים האלה.

אין ספק שוואלאס הוא כותב גאוני ויחד עם מישל וולבק, גבר נתעב בפני עצמו, הוא המציא מחדש את הספרות שוב. גם מבחינה צורנית: קבלו למשל סידרה של ראיונות עם גברים, נתעבים, חסרי שמות והקשר, מלבד מספר הריאיון, מקום ותאריך. מלבד כל אלו חסרות גם השאלות, כך שהריאיון הופך למונולוג והקורא משלים בדימיונו את השאלות האפשריות. מבריק או מה?

כל הכבוד גם למתרגמת אלינוער ברגר שעמדה במשימת הענקים הזאת בגבורה. אוצר המילים והמבנים הלשוניים והתחביריים של האיש הזה הם סאגה בפני עצמה, כולל הערות השוליים הידועות לשמצה והבלתי נסבלות למדי.

אך למרות הגאונות, המקוריות והאותנטיות הבלתי מתפשרת, אהבתי יותר את שני ספריו הקודמים, שיש בהם יותר חמלה אנושית ופחות ניסיוניות לשם ניסיוניות. לא מצאתי באוסף הזה טקסטים ברמה של "אלו הם מים", "קחו בחשבון את הלובסטר" או "משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם". כשחושבים על זה, הטקסטים שמניתי הם יותר מאמרי דעה (essays) ולא סיפורים, אז כנראה שהסיפורים של וואלאס מדברים אליי פחות.

בסופו של יום, הדף האחרון נקרא, הספר נסגר, הארון מושב למקומו, הפרוז'קטור מכובה והתאומים הזריזים והיעילים חוזרים לשגרת יומם. הכחשה והדחקה, הדחקה והכחשה.

ואם זה לא יכול להביא סופר להתאבדות, אני לא יודעת מה יכול.

ראיונות קצרים עם גברים נתעבים / Brief Interviews with Hideous Men מאת דייוויד פוסטר וואלאס, מאנגלית: אלינוער ברגר, הוצאת הקיבוץ המאוחד ספריית פועלים, 2013, 296 עמודים.

להמלצה של דור על הספר לחצו כאן.  



כתיבת תגובה