ביקורת ספר: קורבן אמצע החורף מאת מונס קלפטונט

קורבן אמצע החורףספרות המתח הסקנדינבית החלה לתפוס מקום של כבוד בארץ בשנים האחרונות: החל מסטיג לארסון (״נערה עם קעקוע דרקון״), דרך יו נסבו (״אדום החזה״) – ועד מונס קלנטופט, שזהו ספר המתח הראשון שלו.

ב״קורבן אמצע החורף״, כמסורת ספרות המתח הסקנדינבית, העלילה מתפתחת באיטיות (לעיתים אפילו מייגעת) תוך שילוב תיאורי מזג אוויר מפורטים (החורף הקר ביותר הזכור בשבדיה) לאורך הספר כולו. מלין פורס היא חוקרת המשטרה הנקראת לחקור את הימצאותה של גופת גבר עירום התלויה על עץ. פורס היא בלשית אמינה ואנושית בחייה המקצועיים, ובחייה הפרטיים היא אם חד הורית החווה קשיים יומיומיים בהתמודדות מול בתה, בן זוגה לשעבר, הוריה והקולגות שלה.

אין כאן גילויי גבורה או הברקות בחקירה, אלא מארג שיטתי של עבודת משטרה קשה ונחושה. (אם כי – ספוילר עד סוף הסוגריים! – בסופו של דבר, גילוי הרוצח נעשה בדרך כמעט מקרית, ללא קשר ממשי לעבודת הרגליים הממושכת, המתוארת באופן מפורט.)

בספר מספר רב של דמויות השזורות לכל אורכו: שוטרים ובלשים, עדים וחשודים, עיתונאים ובני משפחתה של מלין. לעתים הן מרתקות (בעיקר חלק מדמויות החשודים), ולעיתים נראה כי הן נוספו על מנת למשוך עוד קצת את העלילה (הוריה של מלין, חלק מהשוטרים). תרומתם המעשית לעלילה מינורית ביותר.

שם הספר, קרבן אמצע החורף, מרמז על פולחן נורדי עתיק המהווה את אחד מכיווני החקירה של הרצח (יחד עם מספר דמויות מקומיות). הבחירה בשם זה גורמת להטיה (מודעת או לא) לכיוון אחד של פתרון הרצח באופן יפה למדי. פחות יפה הוא הניסיון לשלב בספר מעין מונולוג (או דיאלוג חד צדדי) של הקורבן עם החוקרת: הוא נדמה מלאכותי, שלא לומר מיותר, ואינו תורם לעלילה דבר.

בשורה התחתונה: בז'אנר ספרי המתח הסקנדינבים, ספר זה אינו "היורש הראוי לטרילוגיית המילניום של לארסון" כפי שהוא מוצג. הוא ספר מתח טוב, אם כי איטי מאוד ולוקה בתיאורים מיותרים. לו היה קצר יותר היה המתח היה נשמר לכל אורכו. מומלץ לחובבי מותחנים סבלניים.

קרבן אמצע החורף / מונס קלנטופט, הוצאת פן וידיעות ספרים, תרגום: רות שפירא, 519 עמודים. מאמר מאת ישראל כורם.



כתיבת תגובה