ביקורת ספר: ״בריכת השחייה״ מאת הולי לקרו פשוט לא טוב

בריכת השחייה"בריכת השחייה", רומאן הביכורים של הולי לקרו, הוא ספר שמבטיח הרבה יותר מכפי שהוא מקיים. הוא מתיימר להיות רומאן נוקב, מנסה לחטט במורסות ולגעת בסוגיות כואבות של בגידה והשלכותיה ארוכות הטווח, בדידות, מערכות יחסים טעונות בין בני משפחה ושלדים שקבורים עמוק בארונות המשפחתיים, אבל עושה את זה בצורה מגושמת, חלולה ונטולת כל רגש, עד שבסופו של דבר התוצאה היא ספר משעמם ושטחי.

זהו סיפורן של שתי משפחות משועממות מהמעמד הבינוני, משפחת אטקינסון ומשפחת מקלאצ'י. מפגשי הבריכה שנהגו שתי המשפחות לקיים הולידו רומן מחוץ לנישואין בין מרצ'לה אטקינסון לסיסיל מקלאצ'י. בערב שבו סיסיל מחליט לסיים את הרומן, נמצאת אשתו ללא רוח חיים לאחר שנרצחה באכזריות. הספר מתחיל 7 שנים מאוחר יותר: מרצ'לה אטקינסון היא כעת אישה ממורמרת ומתבודדת שבתה היחידה מתנכרת אליה. יום אחד היא זוכה לביקור מג'ד, בנו בן ה-27 של סיסיל, לאחר שמצא בביתו בגד ים ששייך לה. הביקור מוביל למערכת יחסים מלאת תשוקה ומסוכנת ביניהם.

לרעיון יש פוטנציאל, אבל כאמור, התוצאה הסופית מאכזבת – בלשון המעטה. הספר קופץ בזמן בין העבר להווה ומתאר לסירוגין את האירועים שקדמו לרצח ואת הדרמה הנוכחית בחייהן של שתי המשפחות, שעדיין מלקקות את פצעי העבר. הקפיצות הללו בזמנים הפכו את הקריאה למסורבלת ולא תרמו במאומה. העלילה בספר בוסרית במובן הרע ביותר של המילה, ובלתי אפשרי להישאב לתוכה או להתחבר למי מהדמויות. מרצ'לה, הדמות הראשית, היא דמות מדכאת, אמוציונלית, אנוכית ובלתי מוסרית, ושאר הדמויות משמשות כתפאורת רקע אפורה. העלילה מנסה להתנהל בשני מישורים: המסתורין שסביב הרצח ומערכות היחסים המעייפות שבין הדמויות, אבל אף אחד מהמישורים לא מצליח להתרומם. הספר עמוס במטפורות מאולצות, לא הגיוניות ומיותרות לגמרי, ואין בו רגעים אמיתיים של רגש, שכל דרמה משפחתית מהסוג הזה אינה שלמה בלעדיהם.

בשורה התחתונה: בספר שקשה להיכנס לתוכו, ומרגע שנכנסים, מייחלים להגיע לסוף – שגם הוא, בתורו, גרוע, ולא מספק סגירה, אלא מעניק תחושה שלסופרת אזלו הרעיונות. מיותר.

בריכת השחייה / הולי לקרו, מאנגלית: דנה אלעזר הלוי, הוצאת מטר, 2013, 318 עמודים. מאמר מאת גלית ויינר.



כתיבת תגובה