המלצה רותחת: בת המטבח מאת ג'אייל מקהנרי

בת-המטבחאהבתי מאוד את הספר יוצא הדופן, המקסים והמלבב הזה.

הקול הוא קולה של ג'ני האינטליגנטית בת העשרים ושש, המספרת לנו על חייה בגוף ראשון. היא פותחת בלוויה של הוריה: "דברים רעים באים בשלשות. אבא שלי מת. אמא שלי מתה. אחר כך ישנה לוויה." לאט לאט אנו מגלים שיש לה התנהגות שונה קצת משל אנשים אחרים. היא מסוגרת, לא אוהבת אנשים זרים, יש לה קושי ביצירת קשר עין, קושי לנתח מצבים ורגשות, שנאה לגבי מגע פיסי, יש לה זיכרון צילומי, כשרע לה היא נסוגה לעולם פרטי משלה – לג'ני יש תסמונת אספרגר. התסמונת כלולה בספקטרום  האוטיסטי ומתגלית ברמות שונות של חומרה. ג'ני לומדת על עצמה ועל התסמונת באינטרנט והסופרת מתעמתת דרכה לאורך כל הספר עם מושג הנורמאליות. האם התסמונת הזו הופכת את האדם ללא נורמאלי? או שהמושג מכיל מגוון רחב של אפשרויות? "אין דבר כזה נורמאלי. אנשים הם אנשים ופירוש הדבר מגוון רחב".

עד מות הוריה הייתה ג'ני מוגנת ועטופה מפני העולם החיצוני, מחלתה לא אובחנה והיא לא ידעה דבר. אך כעת עליה להתמודד עם העולם. הנחמה שלה היא במטבח בו מרגישה בטוחה. ג'ני בשלנית מעולה; תהליך הבישול משמש עבורה מנגנון הגנה. המגע עמו צפוי ומובן שלא כמו עם אנשים. הכנת מתכונים של סבתה, אמה וכל כותב מתכון מזמנת לה אפשרות פלאית לזמן אותם כרוח מן המתים לזמן קצר – "הגיע הזמן לבשל את האוכל של המתים ולראות מה יקרה". ואז היא מגלה בבית תמונות, מכתב ושאר דברים לא מובנים, ומתחילה לשאול שאלות.

אהבתי את תיאורי קולות האנשים. ג'ני מייחסת את הצלילים לאוכל. כמו קולו של אביה: "תמיד אהבתי את קול מיץ העגבניות שלו", קול אחותה אמנדה: "קול מיץ התפוזים הזה מנחם ומעקצץ בו בזמן", "הקול שלו נשמע פחות בוצי מקודם. קצת יותר כמו קפה חזק מאוד", "בכייה חרישי וקבוע כמו השיטה לטפטף שמן למיונז תוצרת בית, בקילוח דק וברציפות."

אחותה אמנדה מנסה לנהל את חייה מתוך דאגה, אך ג'ני מבקשת למצוא את דרכה לעצמאות. תהליך המאבק הפנימי והחיצוני פותח אותה לקראת העולם, היא אף מוצאת ידיד וישנו גילוי עצמי בסיום ההתמודדות.

זה אינו ספר מדכא, להיפך. גם מבנה הספר מעניין. בראש כל פרק יש מתכון ותוכן הפרק קשור אליו בהחלט. הסופרת עצמה בשלנית ובעלת בלוג לבישול ובהוספת מתכונים לספר הפכה אותו למיוחד. עלי לציין שזהו ספרה הראשון, ספר ביכורים נהדר שבעקבותיו אצפה בשמחה לספרה הבא.

לא ידעתי דבר על תסמונת אספגר ואני שמחה שנחשפתי אליה דווקא דרך נקודת המבט של ג'ני.

בשורה התחתונה: ספר יפהפה, חכם, כתוב ברגישות ונוגע ללב. מומלץ, מומלץ, מומלץ.

מאמר מאת שוש מילמן. בת המטבח / ג'אייל מקהנרי, כנרת זמורה ביתן, מאנגלית אורטל אריכה, 302 עמודים.



כתיבת תגובה