ביקורת ספר: ״הנערה שהשארת מאחור״ מאת ג׳וג׳ו מויס

הנערה שהשארת מאחורג'וג'ו מויס היא סופרת בריטית עטורת פרסים; זהו ספרה הראשון המתורגם לעברית. במרכזו עומדת יצירה של אדוארד לפבר, אותה הוא מצייר עבור אשתו בטרם הוא יוצא להילחם נגד הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. בחלקו הראשון של הספר מתגלה סיפורה של סופי, אשתו של הצייר, אשר חוזרת יחד עם ילדה לכפר קטן בצרפת בו מתגוררת אחותה, וביחד הן מנסות לשרוד את התנאים הקשים של אותה מלחמה. את התמונה היא תולה במקום מרכזי בבית. זמן לא רב לאחר מכן פולשים הגרמנים אל הכפר ומתנחלים בין היתר בביתן של סופי ואחותה. בימים רגילים שלפני המלחמה היה הבית פונדק עם מסעדה; בימי המלחמה הקפואים איש אינו מגיע לפונדק, פרט למקומיים בבוקר. כל זה משתנה כאשר הקצין הגרמני הראשי מחליט שסופי ואחותה יכינו מדי ערב ארוחת ערב לחייליו.

בחלק השני של הספר, כמעט מאה שנה מאז המלחמה ההיא, העולם כבר מצוי בתקופה אחרת לגמרי. דויד הלסטון, אדריכל ידוע, פוגש בבחורה צעירה ומתאהב בה. יחד הם יוצאים לירח דבש ושם הם רואים את התמונה שצייר אדוארד. התמונה נמצאת במרכז ביתם, בחדר השינה המשותף שלהם. זמן קצר לאחר מכן, גם ליב, אשתו של דויד, מוצאת את עצמה לבד. אך הפעם לא מדובר בבית עם משפחה במרכז מלחמה נוראית: ליב נותרת לבד עם הר של חובות ובית מטורף בלונדון השוקקת. היא רואה בתמונה את הזיקה היחידה שנשארה לה לדויד ומתכנסת פנימה כמו שבלול, מונעת מאנשים להיכנס אל חייה.

לכאורה, בין ליב וסופי אין בכלל קשר. כל אחת מהן מתמודדות עם מכשולים משלה ונתקלת בבעיות אחרות. החוט המקשר היחיד בין שתי הנשים האלו הוא התמונה. אך זהו ספר על אהבה, אבל לא רק: זהו גם ספר על תעלומה. תעלומה המחברת בין הנשים האלו לתמונה ומובילה את העלילה מתחילתה ועד סופו.

בימים בהם מתגלות יצירות אומנות אשר הבעלות בהם נתונה תחת סימן שאלה, הרומן של מויס עדכני מתמיד. הוא כתוב היטב, העלילה מעניינת, משתנה כל העת וזורמת מהרגע הראשון; הדמויות שמלוות את סופי ואת ליב נבחרו בקפידה ומייצגות גוונים שונים של אנשים; אורכו מתאים בדיוק לצורכי העלילה, ועם סיומו משתחררת אנחה רווחה מלאת סיפוק. גם התרגום לעברית נעשה בצורה טובה ואין בו פגמים או קושי הניכרים לעין. בקיצור, מומלץ בחום.

הנערה שהשארת מאחור, מאת ג'וג'ו מויס, הוצאת משכל (מבית ידיעות אחרונות), 2013. 436 עמודים. מאנגלית: תמי אינשטיין. מאמר מאת ויולט.



תגובה אחת

  1. נורית wrote:

    העלילה היא חיקוי לעלילה של הספר "סוויטה צרפתית" שנכתב ע"י סופרת צרפתיה יהודיה שנרצחה באושוויץ.

כתיבת תגובה