ביקורת ספר: ״דילמת הפשע״ מאת יצחק דרורי

דילמת הפשע יצחק דרורי כריכת הספר"דילמת הפשע" הוא סיפור חייו של יצחק דרורי, פורץ הכספות מספר אחת בישראל. כותרת מסקרנת למדי, ללא ספק; הצצה למוחו של "המוח" נשמעת כמו הזדמנות מעניינת.

יצחק דרורי נולד בירושלים לפני 66 שנים. במשפחתו זוג הורים וששה ילדים; משפחה חמה ואוהבת. כך זה היה עד שמלאו לו שבע שנים: אז נפטרה אמו, הבית התפרק והכול התנפץ. אביו שלח את הילדים למוסדות; יצחק הקטן הרבה לברוח מן המוסדות, להתגלגל ברחובות ולהתחבר לעבריינים. מכאן דרכו אל עולם הפשע הייתה סלולה.

דרורי נחשב לפושע כבד, אך זכה ליחס של כבוד ממרבית מפקדי הכלא אשר עבר תחת ידיהם. הסיבה לכך, לדעתי, היא שהיו לו עקרונות: הוא לא רצח, לא איים על איש באקדח או בסכין, לא אנס ולא סחט דמי חסות. אין זה אומר, חלילה, שהוא אחד מל"ו הצדיקים. הוא רואה עצמו כמין רובין הוד מודרני: גונב מהבנקים אשר לדעתו עושקים את האיש הקטן ומחנויות תכשיטים המבוטחות היטב בביטוחים. הוא מאמין באלוהים, מאמין שזהו גורלו ומתפלל לשם לפני כל מבצע על מנת שיצליח בדרכו…

דרורי תמיד דרש מהשוטרים והסוהרים שיתייחסו אליו בכבוד, וכשלא עשו כך התפרץ ועשה בעיות. זה די מקומם – וכי הוא התייחס בכבוד לכספם של האנשים? אך נראה שבכלא החוקים החברתיים שונים מאלה שבחוץ…

דרורי לא סיים כיתה א', ובכל זאת ידע לתכנן לפרטי פרטים מבצעים נועזים, לנטרל מערכות אזעקה ולפתוח את הכספות המשוכללות ביותר. על כך כנראה זכה להערכה ולכבוד מצד חבריו העבריינים וגם מן הסוהרים והשוטרים.

אך למרות היותו פורץ מתוחכם, בילה את מרבית שנותיו בכלא. 13 שנים ישב על הפריצה לבית החרושת "צרף", 12 שנים ישב  על הפריצה לבנק הפועלים בירושלים, שנה על נסיון הפריצה לחנות התכשיטים בבן-יהודה ועוד מספר שנים על "הקשר הקווקזי" אשר לדבריו לא היה מעורב בו.

כמשוער, סיפור החיים הזה יוצר ספר מעניין – אך לא מרתק. יש בו הרבה חזרות – הנסיעות הקשות בזינזנה מהכלא לבתי המשפט, הכליאות החוזרות ונשנות, שגרת הכלא – שאפשר היה להשמיט את חלקן ולהדק את הספר. גם החלקים המספרים על אהובותיו (יולינה ההונגריה וענת הישראלית) נראים לי קצת מוגזמים: אהבה כל כך גדולה, נכונות ללכת אתו עד קצה העולם והתעלמות מוחלטת  ממעשיו/פשעיו מצד הנשים לא נראות הגיוניות בעיני.

המסר החשוב ביותר של הספר נמצא בעמודים האחרונים שלו : "כל חיי אמללתי ואכזבתי אוהבים ואהובים… היו לי חיים קשים, סבל, כשלונות, צער וכאב לי ולרבים אחרים. אל תלכו בדרכיי. הפשע לא משתלם!" זוהי צוואתו לקוראיו, בפרט לבני הנוער אשר ביניהם. היא אולי מוסרית, אבל נראית מעט מאולצת, כאילו הודבקה בסוף לשם התקינות הפולטית. דרורי טוען לאורך כל הספר שזה גורלו, להיות פושע, אבל חושב שהוא פושע הגון…

בשורה התחתונה: מומלץ למי שרוצה לדעת על הנעשה מאחורי הסורגים ועל המתרחש במוחו של פושע.

דילמת הפשע / יצחק דרורי, הוצאת יור-בוק, 433 עמודים. מאמר מאת יונה דורון.



תגובה אחת

  1. שמואל wrote:

    הספר השלישי של דרורי.
    מאד לא אמין.
    תיאורי סקס מופרזים ודימיוניים.
    בספר הראשון, לא תיאר אפילו נשיקה
    וכאן מתאר זיונים, מציצות, גמירות.
    עשרות עמודים, ממש לא אמינים.
    אפשר גם לגלות, שהוא שקרן ומשקר לקוראים.
    כל ההילה שבנה בספר הראשון מתפוגגת
    ונגלה לנו פרצופו האמיתי כפושע ושקרן.

כתיבת תגובה