קליל, לכאורה: על ״נערת המשי המלאכותי״ מאת אירמגרד קוין

נערות המשי המלאכותידוריס, בחורה גרמנייה בת שמונה עשרה, גרה בעיירה רחוקה ועובדת בתור קלדנית במשרד עורכי דין מקומי. יום אחד היא מחליטה לעזוב את העיירה ולעבור לברלין: ברלין היא עיר גדולה ונוצצת, ודוריס עוברת אליה בתקווה אחת – להפוך לכוכבת!

דוריס היא טיפוס "נורא יוצא דופן" (עמ' 12) ולכן היא מחליטה לנסח את כל מעלליה, מחשבותיה וחייה במחברת שחורה עם יונים לבנות שהודבקו על גב כריכתה. התוצאה היא רומן קליל ומצחיק העוקב אחר מעלליה של דוריס.

היות ודוריס אינה משכילה, היא נוטה לשבש שמות של יוצרים ויצירות ואף מחשבותיה כפי שהן באות לידי ביטוי ברומן לא תמיד ברורות ומובנות לקורא. היא גם אדם מאוד ויזואלי, ואת היומן שהיא כותבת היא רואה בכלל בתור סרט. אין קשר בין סיפורים השונים והם אף משתלבים זה בזה, כך שלא תמיד ברור היכן מתחיל אחד ונגמר אחר. כתיבתה כתיבה אסוציאטיבית, המילים פשוט זורמות על הדף. דוריס מספרת על הכול – בגדיה, גבריה, חברותיה, משפחתה, מעסיקיה – כל עולמה.

יחד עם זאת, לא מדובר בסיפור פשוט וקל. התבוננות בתמונה הרחבה יותר, כלומר על נסיבות כתיבתו של הרומן וכן על מעשיה של דוריס באופן כללי, מעלים רבדים עמוקים יותר. ראשית, מדובר ברומן שפורסם בגרמניה ב- 1932, במדינה השרויה במשבר כלכלי ובעיצומן של תהפוכות פוליטיות (עליית הנאצים לשלטון). היצירה נאסרה לפרסום בהיותה אנטי גרמנית והסופרת אף נאלצה לעזוב את גרמניה לגלות בהולנד. מאוחר יותר, כאשר פלשו הנאצים להולנד, חזרה הסופרת להתגורר בגרמניה תחת שם בדוי וכך שרדה את מלחמת העולם השנייה. הרומן התגלה מחדש במחצית השנייה של שנות השבעים ומאז הפך לקלאסיקה גרמנית.

הרומן מעניק לקוראים הצצה אל ברלין שבה המחסור הכלכלי ניכר לעין אך האדישות, הבורות וחוסר המודעות הפוליטית מדהדים בכול, ברלין בה המרדף אחר המותג/ההנאה חשוב יותר מערכים של דמוקרטיה. מלבד ההצצה אל הרוחות השוררות בעיר טרום המלחמה, הרומן מעניק לקוראים גם מראה לנעשה בעולם בו בולמוס הצריכה של החברה המודרנית דוחק הצידה ערכים.

בעולם שלפני מלחמת העולם השנייה מקומן של הנשים לא היה במרכז הבמה. ביצירה זו הקול הנשי הוא הקול הראשי, ואף מושמעת על ידי דוריס ביקורת רבה על התנהלותם של הגברים. דוריס אינה בוחלת באמצעים על מנת להשיג את מטרותיה.

אחד הדברים המיוחדים בספר הוא השפה שבה דוריס משתמשת. דוריס אינה משכילה ולרוב ממציאה ביטויים או משבשת מילים קיימות. היא מנסה מאוד להתקדם בחברה, ולשם כך עליה ללמוד מילים גבוהות, חלקן משובצות בספר. המתרגם לעברית, חנן אלשטיין, נקט בגישה מיוחדת מאוד: דוריס מדברת בעברית עדכנית ועכשווית, כזאת ששומעים בכל חטיבה בארץ ובכל מפגש של בנות צעירות. בחירה זו גורמת לרומן להישמע עדכני וזורם מאוד. 203 העמודים פשוט טסים לקורא במהירות הבזק. זה מרגיש כה מעט, אך בפועל המון קורה בהם.

אירמגרד קווין בנתה את דוריס כדמות אמיתית מאוד אך מורכבת ומנוגדת לעיתים. דוריס היא בעלת חמלה כלפי אחרים אך גם צינית, היא תמימה אך גם מיתממת, היא נדיבה עד אין סוף אך גם אנוכית. במהלך הרומן היא מתאהבת, מתאכזבת, משתכרת וחוגגת, היא מוצאת עצמה ברחוב וגם בבתים של אחרים. היא חולמת גבוה ונופלת נמוך.

על גבי כריכת הספר במה עם וילון ורוד, בחורה לבושה במיטב האופנה של בנות השלושים והרבה אנשים (גברים ונשים) חוסים תחת כנפיה. זו כריכה מדהימה שמצליחה להציג בדיוק את מה שמצפה לקורא. דוריס, שרוצה להיות כוכבת על במה, עושה את מסעה אל ברלין בו היא פוגשת אינספור סוגים של אנשים, אשר מתייחסים אליה בדרכים שונות ואשר היא מתייחסת אליהם בצורות שונות, וכל זאת תוך שימוש בשפה ייחודית ולא תמיד ברורה. דוריס היא בחורה מחוספסת, ומכאן היופי שלה.

בשורה התחתונה: הרומן המיוחד הזה מעניק הצצה נדירה אל חייה של אישה בתקופת שלהי רפובליקת ויימאר וממחישה את נסיבות קריסתה. קריאת תוכנו אינה יכולה להתקיים בנפרד מהנסיבות של פרסומו ושל התלאות אותן עברה הסופרת במהלך תקופת מלחמה השנייה. למרות תוכנו הקליל והזורם מדובר במבט נוקב של הסופרת על המעבר מתרבות של ערכים לתרבות של צריכה ללא הגבלה.

"נערת המשי המלאכותי" מאת אירמגרד קוין, מגרמנית: חנן אלשטיין, 2013, 218 עמודים. מאמר מאת ויולט. 



כתיבת תגובה