קריאת סתיו במיטבה: על ״האגם״ מאת בננה יושימוטו

האגם בננה יושימוטוספר עצוב. כל כך עצוב, אך יחד עם זאת קסום, מהפנט ומוזר בדרכו היפנית הייחודית.

"האגם" עוסק במערכת יחסים מהוססת ומיוחדת בין שני צעירים יפנים בודדים ומנותקים, החיים הרחק ממשפחותיהם (או ממה שנותר מהן) ומנסים ליצור קשר אנושי בעולם מנוכר. צ'יהירו, המספרת, איבדה לא מזמן את אימה האהובה. כבת לא חוקית, היא ממהרת לעזוב את העיירה בה גדלה ולנסות את מזלה כסטודנטית לאמנות וכציירת של ציורי קיר בעיר הגדולה, טוקיו. באופן מקרי, היא נתקלת בנקג'ימה, שחלון חדרו נפתח אל מול חלונה. חילופי המבטים משני צידי הרחוב מתפתחים לחילופי מילים, למפגשים ולקשר כן, חשוף ומיוחד במינו. נקג'ימה, סטודנט צעיר לגנטיקה, שנרדם בלילות כשהוא חובק רשת צלייה ישנה, נושא גם הוא מטענים לא פשוטים מן העבר, עבר הנחשף באופן איטי וכואב.

בננה יושימוטו משרטטת בכתיבתה הפשוטה אך רוויית הניואנסים את מסען המורכב של שתי נשמות בודדות ושבירות אל קשר, חום ואהבה. אמנם העלילה פשוטה מאוד, אך היופי בכתיבה הוא בתיאור הדמויות, המראות וההתנסויות שהן חוות.

זהו אמנם ספר קצר, אך הוא אינו מתאים לכל אחד. הוא דורש ויתור מסויים על עלילה ברורה ומובחנת ויכולת להיסחף לעולם מעט הזוי וחלומי, קסום אך יחד עם זאת מלנכולי. עולם של אהבה ואובדן. עולם שאינו אומר את המובן מאליו.

קריאת סתיו במיטבה.

האגם / בננה יושימוטו, מיפנית: עינת קופר, כתר 2013, 164 עמודים. מאמר מאת שירה סובל.



כתיבת תגובה