ביקורת ספר: ״איפה את, ברנדט״ מאת מריה סמפל חביב אך מבולגן

איפה את ברנדטהביקורות היללו את "איפה את, ברנדט", הרומאן השני של התסריטאית האמריקאית מריה סמפל (״משפחה בהפרעה״, ״סאטרדיי נייט לייב״); ורק למקרה שזה לא יהיה לכם מספיק ברור מקריאת גב הכריכה, ההוצאה בעברית עקבה אחרי המנהג הזול של ההוצאות בחו"ל לפתוח את הספר בדפים שלמים המלאים בסופרלטיבים שקיבל. לא כדאי לכם לקרוא אותם, כמובן, כי הם סתם יוצרים ציפיות גבוהות מדי שמחבלות בהנאה, אבל כן מעניין לציין שהספר התקבל בחיבוק גם על ידי קהל הקוראים, זאת למרות שהוא מתואר כסאטירה נשכנית ולא נחמדה במיוחד שאמורה לרדת עליהם במפורש.

הדרך הייחודית שבה הוא בנוי מסגירה את מקצועה האמיתי של סמפל: רובו המוחלט של הספר הוא אוסף מסמכים שונים ומשונים דרכם מתקבלת תמונה של משפחה סיאטלית לא מתפקדת, ובמיוחד של אם המשפחה המסתורית, ברנדט, שיום אחד נעלמת בנסיבות מסובכות. בעל המשפחה הוא מנהל בכיר ומפורסם במייקרוסופט שכמעט ולא נמצא בבית; ברנדט מבלה את כל זמנה בביתם הגדול שהפך לחורבה, ולא יוצאת החוצה כמעט בכלל בגלל הקשיים החברתיים שפיתחה; בי, בתם, היא נערה מחוננת שלומדת בבית ספר פרטי. אנחנו למדים על הדמויות מהתכתבויות אי-מייל של בני המשפחה ושל שתי שכנות פרבריות שמרכלות על ברנדט, מפתקים שנכתבו בכתב יד, מקבלות, ממאמרי עיתונות, מדוחות ממשלתיים ובאופן כללי מרוב הדברים הקריאים בעולם הזה.

הספר זורם לקריאה כבר מהעמוד הראשון שלו, בעיקר בזכות הפורמט הקליל, שמתגלה כחביב יותר ומבלבל פחות מהמצופה; עם זאת, עד קו החצי בערך הוא נותר די חסר מעוף. שם הוא נזכר פתאום לפתח עלילה והופך לפרוע, קצבי ופסיכי למדי, עד שבסוף הוא נוטש את מחוזות הסאטירה לטובת סגירה רגשנית ובלתי צפויה. בכלל, קצב התפתחות העלילה מגוון בדיוק כמו סגנונות הכתיבה השונים שנדרשו לשם יצירת הספר הזה, וגם את האופי שלו אי אפשר לתאר כאחיד. כקומדיה הוא אכן עורר כמה פרצי צחוק רמים, אבל זה לא המאפיין הדומיננטי בו. כספר שעוקב אחר תעלומת היעלמות הוא משכיל לבנות את המתח לאט ולחשוף את הפרטים שיבהירו את התמונה טיפין טיפין, אבל אי אפשר לתאר אותו כמותחן. כסאטירה הוא טלוויזיוני מדי ולא נשכני וחצוף מספיק, אבל לפחות אפשר לומר שהוא די עקבי בטון הסאטירי שלו – לפחות עד מאה העמודים האחרונים, בהם הוא שוכח לגמרי לעקוץ ומתרכז בלסגור יפה את העלילה ובלהעניק לקורא קתרזיס לא הכרחי. הוא אמור להיכנס בתרבות הפרברים הקורקטית שמאמינה באורגניות, במעורבות הורים, בסצנת ההיי-טק ובקבוצות התמיכה, אבל ממספר הקוראים הרב מדי שאהבו אותו אפשר להבין שהוא קיצוני מדי בתיאור הדמויות שלו מכדי שהוא באמת יפגע בקוראים, כמו שסאטירה טובה באמת אמורה לעשות (במידה).

ולמרות זאת, מדובר בספר מהנה לקריאה. קריאתו זורמת בשצף, וההומור והאיטיות בו הוא חושף את פרטי העלילה מקלים על הבליעה. בנוסף, סמפל מפתיעה ביכולתה לחשוף בהדרגה את הצד האנושי של דמויותיה, ולהפוך אותן מקריקטוריות ומוגזמות לאמיתיות. הוא פשוט מבולגן וטלוויזיוני מדי, אבל אם מתעלמים מהביקורות המוגזמות, הוא בהחלט מעביר בכיף כמה שעות מהירות של קריאה.

איפה את, ברנדט / מריה סמפל, מאנגלית: יוני רז פורטוגלי, הוצאת ידיעות ספרים, 2013, 394 עמודים. המאמר התפרסם בגרסה מקוצרת במעריב לנוער בחודש ספטמבר 2013. 

 



כתיבת תגובה