ביקורת ספר: ״עשרה בדצמבר״ מאת ג׳ורג׳ סונדרס פוער פיות

עשרה בדצמבר ג׳ורג׳ סונדרס - כריכה"עשרה בדצמבר", ספרו השישי של הסופר האמריקאי ג'ורג' סונדרס (55), הראשון שלו מזכה שש שנים והראשון פרי עטו שמתורגם לעברית, היה אמור להיות הספר המדהים של השנה. את גב כריכתו הכעורה – לזכותו של בית ההוצאה ייאמר שזהו העיצוב המקורי של הגרסה האנגלית – מעטרים שבחים מפי סופרים נהדרים: ג'ונתן פרנזן, זיידי סמית, חאלד חוסייני וג'ניפר איגן. הם מבטיחים חוויית קריאה פוערת עיניים בקובץ סיפורים נועז, חדשני וחתרני. אבל האמת היא שהוא כל כך גרוע שאי אפשר אפילו להאשים את השבחים האלו ביצירת ציפיות גבוהות ומכשילות. אפשר רק להיות המומים ולנסות להבין למה שכל כך הרבה אנשים – גם על קהל הקוראים הרחב הספר הזה התחבב – יאהבו את היצירה הזאת.

מכל שמות התואר שעיטרו את הספר רק אחד התברר כנכון: מסעיר. עם תחילת הקריאה לא תצליחו להבין מה אתם קוראים. אסון הכתיבה הזה שמתחולל על הדף מעורר תסכול ואף עצבנות, שנרגעים בערך בקו החצי. משם הקריאה סתם ממשיכה לה בלי רוח חיים. היא לא מהנה בכלל, אבל נעשית בשטף; לקרוא בספר הזה זה כמו לצפות בסרטון בהילוך איטי של תאונת דרכים – מחריד, אבל לא תוכלו להוריד את העיניים.

וזה לא שסונדרס לא מתעסק בנושאים מעניינים בכתיבתו, בעיקר מן הפן המוסרי: האם להציל את השכנה היפה שנחטפת מול עיניך אך לסכן את עצמך? האם זה מוסרי לערוך ניסויים תרופתיים על אסירים שביצעו פשעים אכזריים? איך חיילים משוחררים אמורים להמשיך בחייהם לאחר מה שעברו? אלא שהוא פשוט כותב איום ונורא: כתיבתו מבולגנת, תודעתית בקטע רע, ופשוט מעצבנת בדרך שקשה לתאר מעבר להיותה פארודית בניסיונה להיות מודרנית. התוצאה היא ספר שההישג היחיד שלו הוא כמות האנטגוניזם שהוא מעורר אצל הקורא.

עשרה בדצמבר / ג'ורג' סונדרס, מאנגלית: אמיר צוקרמן, הוצאת כתר, 2013, 224 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער בדצמבר 2013.

 



כתיבת תגובה