ביקורת ספר: היורשת מדלהי מאת ויקאס סווארופ (מחבר ״נער החידות ממומביי״)

היורשת מדלהי״היורשת מדלהי״, ספרו החדש של ויקאס סווארופ ("נער החידות ממומביי", "תעלומה בשישה קולות"), הוא סיפור סינדרלה מודרני המתרחש בהודו. סאפנה, גיבורת הסיפור, אישה צעירה שמשפחתה חוותה אסונות קשים, נתקלת יום אחד בראש של תאגיד ענק בהודו, המציע לה, בו במקום, להתמנות למנכ"לית החברה. כדי לזכות בתפקיד הנכסף על סאפנה לעבור שבעה מבחנים, שיוכיחו שיש לה התכונות (או הכישורים) הדרושים לתפקיד.

סאפנה מעוררת האמפתיה מתמודדת עם שדי העבר, עם קשיי ההווה ועם החשש מהעתיד תוך שהיא מנסה לשמור על האמת הפנימית שלה. התנהלותה לאורך המבחנים גורמת לקורא להבין מדוע דווקא היא המועמדת להיות המנכ"לית. יחד עם זאת, נעשה שימוש תכוף למדי בדמויות משנה פלקטיות למדי, אשר מבליטות את עליונותה המוסרית של סאפנה על פני סביבתה.

הספר ציורי וזורם, הכתיבה מושכת ומהפנטת. ניתן לראות את הדמויות, להריח את הריחות ולשמוע את הקולות. הוא בהחלט סוחף ונקרא בשטף. יחד עם זאת, קשה להימנע מההרגשה כי מרבית העלילה צפויה. המבחנים (הערוכים כפרקים, מה שעוזר עוד יותר להבנתם) ברורים; תוצאתם ברורה אף יותר, והספר צועד במרביתו בדרך שסופה כמעט ידוע מראש. היחלצותה של סאפנה, בעור שיניה לעיתים, מהמבחנים או מתוצאותיהם היא לעיתים מלאכותית ותפורה בחוטים גסים למדי, מה שפוגע באמינות הספר. עם זאת, הסוף מצליח להפתיע, אם כי יש בו אלמנטיים שנראה שנלקחו מסרט (הודי?) וששוב מעוררים ספק בשאלת האמינות.

לאורך כל הספר נמתחת ביקורת על הודו ועל תרבות השוחד והשחיתות הנהוגים בה, יחד עם הבדלי המעמדות הקיצוניים. המבחנים השונים בהם שזורים סיפורים על סחר באיברים, שחיתות פוליטיקאים, ניצול ילדים וכדומה מציגים דמות של ארץ כמעט מטילת אימ. רק תיאוריו החיים כל כך וסיפוריו המרתקים של סווארופ גורמים לסיפורים אלו להישמע קרוב יותר לנורמליים.

בשורה התחתונה: מחד, כתיבה סוחפת, קולחת, מרתקת וצבעונית; מאידך, עלילה צפויה והרגשה שבסרט הזה כבר היינו. הכתיבה מנצחת. נותרה רק השאלה: האם הספר הבא יהיה במתכונת דומה?

היורשת מדלהי / ויקאס סווארופ, אחוזת בית הוצאה לאור, תרגום מאנגלית: דנה אלעזר הלוי, 388 עמודים. מאמר מאת ישראל כורם.



תגובה אחת

  1. […] "כתיבה סוחפת, קולחת, מרתקת וצבעונית" – ביקורת באתר &… […]

כתיבת תגובה