ביקורת ספר: ״מחפשים את אלסקה״ מאת ג׳ון גרין (מחבר ״אשמת הכוכבים״)

מחפשים את אלסקה ג׳ון גרין כריכה ספר"מחפשים את אלסקה", רומאן הביכורים של הסופר האמריקאי ג'ון גרין, לעולם לא היה מיתגרם לעברית לולא הפך ספרו האחרון של המחבר לכזה להיט בארץ ובעולם – כלומר, הפך ללהיט בעולם, וכתוצאה מכך יובא ארצה. השם גרין לא מצלצל לכם מוכר? זה עוד יכול להיות, אבל אין סיכוי שלא שמעתם את שם ספרו השישי, אשר ראה אור בשנת 2012: "אשמת הכוכבים". מדובר בספר שזכה לאהבה חסרת גבולות מצד מבקרים וקוראים כאחד, וכל מי שלקח אותו ליד גילה כי ההייפ סביבו מוצדק לחלוטין. אכן מדובר בספר נהדר: חכם, מרגש, חצוף ומשעשע. כמעט כל מי שקרא אותו ירצה לקחת ליד את "מחפשים את אלסקה", אשר מתורגם כעת לעברית. הבעיה היא שהסיבה לכך שתרצו לעשות זאת היא כי קראתם ואהבתם את "אשמת הכוכבים" – וזו גם בדיוק הסיבה למה תאהבו גם את הספר הזה, אבל גם למה הקריאה בו הופכת למיותרת.

המספר הוא מיילס האנטר, ילד אמריקאי בן חמש עשרה, אשר ניתן לתאר אותו במילה אחת: חנון. אבל למרות שאין לו חברים ושאת מפלטו הוא מוצא בספרות, ובעיקר בביוגרפיות ובמשפטים אחרונים של אישים שונים, למיילס יש חלומות הרפתקניים: הוא נלהב לצאת לחיים קצת יותר עצמאיים בחיפוש אחר מה שהגדיר המשורר פרנסואה רבלה כ"האפשרי". כדי להגשים את שאיפותיו אלה הוא עובר לפנימיית נוער באלבמה, שם הוא מתנסה במגוון פעמים ראשונות: החבר הראשון, הסיגריה הראשונה, ההשתכרות הראשונה – וגם הבחורה הראשונה. כאן נכנסת לתמונה אלסקה: נערה מושכת להפליא, חכמה ופמיניסטית, אך גם בלתי צפויה ובעלת מצבי רוח קיצוניים.

משחזר את הקסם, לטוב ולרע. ג׳ון גרין

משחזר את הקסם, לטוב ולרע. ג׳ון גרין

גרין שואב אותנו אל הספר כבר מהעמוד הראשון ולא מרפה עד המשפט האחרון. כתיבתו קלילה וזורמת, ומשלבת יפה בין הומור ואינטליגנציה יחסית לסגנון שאופייני לבני נוער. בזכות הכשרון הזה שלו ספריו הופכים לכל כל מוצלחים, ובזכותו הוא גם מקווה להעלים מעיניכם את כל הבעיות שלהם. למשל, עד כמה שספריו מעוגנים בכאן ובעכשיו, ודמויותיו אנושיות וחמות, גרין מאוהב בקלישאות וברומנטיקה אמריקאית. "האפשרי" הגרנדיוזי של רבלה הופך פה למתיחות ומעשי קונדס בבית הספר, לעישון ושתייה בסתר יחד עם החברים ולפנטוז על הבחורה החמה והמשוגעת על השכבה. מיילס הוא ילד תמים וחמוד, לא מעצבן בשום דרך שהיא, והאופן בו הוא מתאר לנו את התנסויותיו הראשונות גורם לפנינו להתכרכם קלות מאהדה. עם זאת, בהתחשב באינטליגנציה שלו, היה אפשר לצפות לקצת יותר מודעות עצמית ופחות רומנטיזנציה של ההווה, כי אחרי הכול, אלו הרפתקנות שתקסמנה לכל נער ונערה, אך לכנות אותן הגשמת ה"אפשרי" זה קצת מעבר למידותיהן.

וכמובן, הבעיה הגדולה ביותר: אם קראתם את "אשמת הכוכבים", בטח גם אתם הרגשתם שבסרט הזה כבר הייתם כשקראתם את התקציר המובא לעיל. ואכן, מדובר בשחזור מדויק של נוסחה יעילה להפליא: מספר נערי, חנוני, חמוד וחסר חיי חברה, שמוצא חברים ושבזירת חיי האהבה שלו מתרחש פתאום אקשן. הוא מתנסה בהרבה דברים בפעם הראשונה, ואז בא טוויסט גדול בעלילה (לא נרחיב יותר מזה, אבל אם תחשבו לרגע תעלו עליו תוך רגע או שניים) והופך את חייו על פיהם עוד יותר. הסוף אמנם קצת הלום תהפוכות, אך גם אופטימי ומלא תקווה. כמה כובש.

כריכת ״אשמת הכוכבים״, עוד להיט ממפעלו של גרין

כריכת ״אשמת הכוכבים״, עוד להיט ממפעלו של גרין

אין בזה כדי לומר שחוויית הקריאה בספריו של גרין אינה מהנה. הוא כותב בשצף, ולמרות שאין הרבה התרחשויות גדולות באמת בעלילה, הוא גורם לקורא להרגיש כאילו האקשן בלתי פוסק; ההומור שופע, ואף מעורר פרצי צחוק בקול רם; הקטעים הרומנטיים כובשים את הלב; הדרך בה הוא מתאר כאב רגישה, והסוף, כמובן, מצליח איכשהו להיות טוב. וכמובן, הקלף המנצח: גיבור בן עשרה שכו-לם יכולים להתחבר אליו. למבוגרים הוא יזכיר את ימי נעוריהם העליזים, ואת דמיונם וחלומותיהם של בני הנוער הוא ישלהב. פשוט אי אפשר לעמוד בפניו: הוא מצחיק, הוא פגיע, הוא אמיתי, והוא כותב ללא בושה על סקס, סמים ורוק'נרול, מה שהופך את הספרים ללא חינוכיים מעט (או אולי דווקא חינוכיים בהפוך על הפוך?), וכובש באופן מיידי את הקוראים הצעירים.

בקיצור, ג'ון גרין הוא התרופה המושלמת לנערים ונערות סרבני קריאה, ויחד עם זאת, הוא ממחזר חסר בושה. (מוזר להפנות את הטענה הזו נגדו רטרואקטיבית, מספרו השישי אל הראשון ולא להפך, אבל מסתבר שמחזור הוא דבר מאכזב משני הכיוונים.) "מחפשים את אלסקה" אמנם לא מגיע לגבהים של "אשמת הכוכבים" – נקבע שם שיא שלא קל לעבור – אבל הוא ספר חמוד מאוד בפני עצמו. הבעיה היא שככל שהקורא שכבר היה נתון תחת השפעת כישופו של גרין חושב עליו אחרי הקריאה, כך קסמו מתפוגג. זו הרפתקה מסעירה ושואבת, אבל אי אפשר להתעלם מהתחושה שאת הספר הזה כבר קראנו.

מחפשים את אלסקה / ג'ון גרין, מאנגלית: רנה ורבין, הוצאת ידיעות ספרים, 2014 (שנת הוצאה במקור: 2005), 267 עמודים. גרסה מקוצרת של המאמר התפרסמה במעריב לנוער בינואר 2014.



כתיבת תגובה