ביקורת ספר: ״אללה אוהב אותי״ מאת אברהם בנמלך

אללה אוהב אותיעיתונאי ישראלי בגמלאות ממתין על ספסל בלב ניו-יורק לאשתו העסוקה בקניות. בעודו בוהה בסביבה, שאנן ושלו, ניגש אליו כאילו באקראי אדם בעל חזות מזרחית, דוחף לידו פתק, ממלמל מספר מילים ומסתלק. מסתבר כי מטרת ההתקלות הזו הייתה לבקש מן העיתונאי להפגש עם האיש במועד מאוחר יותר. לפניו שתי אפשרויות: להמנע מלהסתבך, להתעלם מן הבקשה ולהסתלק מן המקום, או לפעול כעיתונאי הרודף אחר סיפור ולהשאב לעלילה המזומנת לו. הוא בוחר באפשרות השניה. איש המסתורין, כמסתבר, הוא מדען גרעין אירני, ותוך זמן קצר השניים מוצאים עצמם נרדפים על ידי המוסד, ה-FBI, משמרות המהפכה האיראניים, העדה החרדית בניו-יורק ועוד.

אברהם בנמלך הוא עיתונאי ואיש רדיו ותיק, וזהו הרומן הראשון שהוא מפרסם. לטעמי, יש בספר מעט ליקויים של ספר ביכורים, כמו עלילות משנה מופרזות (סיפור הרבנית, כדוגמא), נטיה להרבות בדימויים וכמה חריקות בהתרה. אבל הליקויים האלה שוליים, וניכר שהוא עושה מאמץ לא להיכשל בהם. לעומת זאת ייאמר לזכותו של הספר שהוא קצבי, מעניין, מעשיר בידע ושופע הומור עצמי מעודן. יש לסופר סבלנות לפרטים, לפלאשבקים שתורמים לעלילה ולהעמקת הכרת הדמויות, והוא לא מתפתה לשעוט קדימה אל ההתרה. העלילה מתרחשת במספר מקומות, ומעורב בה מספר רב של דמויות, אבל היא מסופרת בבהירות, והקוים המקבילים משתלבים אלה באלה בצורה משכנעת.

בשורה התחתונה: מותחן מעניין ונעים לקריאה.

אללה אוהב אותי / אברהם בנמלך, הוצאת כרמל, 2013, 430 עמודים. מאמר מאת אתי סרוסי.



כתיבת תגובה