ביקורת ספר: ״גשרים של זכוכית״ מאת טלי אסנין-בראל

גשרים של זכוכיתלמונח גשר יש מספר פירושים במילון. שניים מהם רלוונטיים ביותר לרומן הביכורים של טלי אסנין בראל, "גשרים של זכוכית". לפי הפירוש הראשון, גשר הינו מתקן המאפשר גישה בין שני מקומות שאין ביניהם מעבר. לפי הפירוש השני, גשר הוא גורם שביכולתו להקטין פערים מהותיים בין תרבויות, קבוצות או אנשים.

במרכז הרומן עומדת דמותה של הלנה, סופרת יהודית-אמריקאית שנולדה באוסטריה במהלך השואה. הלנה סוקרת את תולדות משפחתה מוינה שלפני תחילת המלחמה, דרך אוסטריה הנתונה תחת הכיבוש הנאצי ועד לעליית המשפחה למדינת ישראל הצעירה וההתמודדות שלהם עם קשייה.

הלנה היא אמא וגם בת, היא סופרת אך גם נשמה חופשית, היא אשתו של מייק אך גם אהובתם של רבים אחרים. מכל הניגודים וההפכים בורחת הלנה אל מקום המפלט שלה, פארק יוסמיטי בארה"ב, על מנת לבנות גשרים חדשים בין אנשים חיים ומתים, גשרים חדשים בינה לבין משפחתה, גשרים חדשים בינה לבין אימא שלה, וכל זאת באמצעות המילה הכתובה.

הגשר המהותי ביותר הוא הגשר שבין אם לבתה. הלנה צריכה ליצור אותו מחדש פעמיים: פעם אחת מול אימא שלה, שנולדה למשפחה אוסטרית מבוססת ומצאה עצמה לבד במהלך תקופת השואה, מתמודדת עם שרשרת אסונות וזוועות; ופעם שנייה מול בלייר, בתה, עליה לא נרחיב כדי לא להרוס את הקריאה.

בין הגשרים שיוצרת הלנה מסתתר סגנון כתיבה מאוד מדויק ומנוסח היטב. הרומן נע בין מקומות ובין זמנים, קופץ קדימה ואחורה כל העת ולא נותן לקורא שנייה אחת לנשום. נדרשת חבילה טישו צמודה על מנת לסיימו, אבל גם בלתי אפשרי להניח אותו מהיד. המחברת מצליחה ליצור סקרנות מטורפת בקורא באשר לסיפורה של הלנה והסובבים אותה. ארבע מאות עמודיו של הספר אוצרים בתוכם תקופות שונות ותרבויות שונות, וגשרים שהשתמרו, הושמדו או צריכים להיבנות מחדש תופסים את הנשימה ולא עוזבים לרגע.

בשורה התחתונה: ספר מרתק, כתוב בצורה גאונית ומפתיע עד לשנייה האחרונה.

גשרים של זכוכית מאת טלי אסנין בראל, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2013, 400 עמודים. מאמר מאת ויולט.

 



כתיבת תגובה