ביקורת ספר: מכתבים מסקאי מאת ג׳סיקה ברוקמול

מכתבים מסקאיבשנת 1912 מקבלת המשוררת אלספת דאן מכתב מדייבי, מעריץ אמריקאי צעיר. אלספת מתגוררת באי סקאי שבסקוטלנד, מוקפת גבעות ירקות ורחוקה מכל ציביליזציה או עיר רועשת. המעריץ, לעומת זאת, מתגורר בארצות הברית ולומד באוניברסיטה בעיר גדולה. מה המשותף בין שניהם? שום דבר, לכאורה, למעט אהבתם לשירה.

למרות זאת, אלספת ודייבי ממשיכים להתכתב, ולאט לאט, בין מכתב למכתב, מתפתח סיפור אהבה בלתי רגיל. סיפור אהבה שמורכב מפתקים, בלי מגע ובלי ביטויי אהבה רועשים. עד מהרה ההתכתבות תופסת נתח גדול מחייהם. עם כניסתה של ארצות הברית ללחימה במלחמת העולם הראשונה מצטרף דייבי למאמץ המלחמתי ומתקרב אל אלספת, לפחות מבחינה גיאוגרפית. כמה עשורים מאוחר יותר, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, מרגרט, בתה של אלספת, מתחילה גם היא התכתבות משלה, שונה לגמרי מזו של אמה – אך קשורה אליה בקשר חזק.

לאורך הספר כולו נחשף הקורא אל מכתבים בלבד, המתארים את סיפורי האהבה של אלספת ומרגרט, אשר כל אחת, בדרכה שלה, מנסה לשמור על עצמה בתקופה סוערת. אך זה לא רק סיפור אהבה: זה גם סיפור על משפחה, על בית ועל נופים.

במהותו הספר מזכיר את הספר הנהדר "מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים", ולכן מי שאהב את האחד יהנה בוודאי מהשני. העלילה מתקדמת לאטה בין מכתב למכתב, ומדי פעם קפיצות הזמנים בין מרגרט לאלספת מלמדות את הקורא על חייהן בדרך עקיפה; הדמויות חביבות, הכתיבה טובה והתרגום לעברית מקצועי ומאפשר קריאה זורמת של הטקסט.

בשורה התחתונה: רומן מכתבים חמוד על אהבה שנרקמת דרך מכתבים הנשלחים מקצוות שונים של העולם.

מכתבים מסקאי מאת ג'סיקה ברוקמול, מאנגלית: ניצה פלד, הוצאת ידיעות ספרים, 2013, 285 עמודים. מאמר מאת ויולט.



כתיבת תגובה