ביקורת ספר: ״הזיות״ מאת אוליבר סאקס מעניין ומפחיד

הזיות אוליבר סאקס כריכת הספרהזיות נקשרות בדרך-כלל למצבים של הפרעות נפשיות, ולפיכך אנשים שחווים אותן אינם ששים לדבר עליהן מרצונם. בספרו מתאר הנוירולוג והסופר הבריטי-אמריקאי אוליבר סאקס סוגים שונים של הזיות הפוקדות אנשים בריאים בנפשם. רובן ככולן נובעות מתעתועים שמתעתע בנו המוח. חלקן ניתנות להסבר ביולוגי שנבדק אמפירית והוכח, חלקן עדיין בגדר תעלומה. כדרכו של סאקס בספריו הקודמים, הוא מרבה בסיפורים אישיים שארעו לאנשים שבהם טיפל או שתוארו בספרות המקצועית, והבחירה לצאת מן הפרטי אל ההסבר המדעי מקרבת את הספר אל הקורא שאינו מומחה.

כל פרק בספר עוסק בהזיות מסוג שונה. כמה דוגמאות: פרק אחד עוסק בתסמונת שארל בונה: אנשים שראייתם נפגעה באופן חמור עד כדי עיוורון מלא, אך רואים עולם שלם ומפורט מול עיניהם. לא מדובר בדמיון מפותח או בחלום, אלא לכאורה בראיה של ממש של מחזות מלאי חיים וצבעים. פרק אחר עוסק בהזיות על רקע מחלת האפילפסיה, שאותן יודעים להסביר באמצעות איתור החלק הפגוע במוח. הזיות אחרות הן הזיות של שמיעה; לקטגוריה זו הוא מכניס לדוגמא את תופעת הטינטון, שמטרידה אחוז ניכר מן האוכלוסיה. הזיות נוספות הכרוכות בתופעה רפואית הן אלו המקדימות הופעת מיגרנה. בפרק חושפני הוא מתאר את הזיותיו כשהשתמש בסמים. מכיוון שחוויתי לילה של הזיות בעקבות מצב רפואי מסובך שהסתיים בניתוח, עניין אותי במיוחד לקרוא את הפרק שעוסק בהזיות דמדמת. תופעת איברי פאנטום אצל קטועי איברים מקבלת גם היא פרק משלה. לקראת סיום הספר הוא מנסה להסביר את תופעת הדתות באמצעות קפיצת מדרגה של מצבי הזיה. ואלה רק מספר דוגמאות על קצה המזלג.

היה חסר לי בספר מידע על היקף התופעות. האם הן פוקדות אחוז אחד מן האוכלוסיה? עשרה אחוזים? חמישים אחוז? האם יש אנשים בעלי נטיה להזות? האם יש אספקט גנטי לתופעה? כי בסופו של דבר, כשקוראים ספרים מן הסוג הזה, ויש להודות כי הספרים של סאקס, מעבר להנאה האקדמית, די מפחידים, עולה השאלה: "מה הסיכוי שזה יקרה גם לי? מה אם יום אחד אראה – כמו אחת הדמויות בספר – אינדיאני ענק עומד ליד מיטתי, ולא אדע שהוא לא באמת אדם בשר ודם? או שיום אחד אתקשה לראות את הסובב אותי, כי הכל יכוסה דפי תווים?". אין בספר תשובה לשאלה הזו.

הערכתי מאוד את ספרו של סאקס "האיש שחשב שאשתו היא כובע", וגם מ"מוסיקולוגיה" נהניתי. אני לא יודעת להצביע בדיוק על הסיבה לכך ש"הזיות" נראה לי חלש יותר. אולי משום שחלק מתיאורי המקרים כבר הופיעו בספרים הקודמים; אולי משום שהספר הזה יותר מסופר וקצת פחות מוסבר; אולי משום שבסדרת ספרים הבנויים בדרך דומה יש יתרון לספר שנקרא ראשון; ואולי בעיקר משום שבספרים הקודמים חשתי יותר סימפטיה מצדו למקרים שתיאר, והפעם הוא היה פחות קרוב לאנשים שמאחורי המקרים. עם זאת, יש להדגיש שהספר חלש רק בהשוואה לקודמים, אבל בפני עצמו הוא מעניין ובהחלט שווה קריאה.

בשורה התחתונה: ספר מדעי מעניין לקורא הבלתי מדעי.

הזיות / אוליבר סאקס, מחברות לספרות, 2013, תרגום מאנגלית: יכין אונא, 320 עמודים. מאמר מאת אתי סרוסי.



כתיבת תגובה