ביקורת ספר: ״הפרש הפולני״ מאת אנטוניו מוניוס מולינה (מחבר ״ירח מלא״)

הפרש הפולניאני יושבת במטוס, פותחת את הספר המתורגם החדש של אנטוניו מולינה ומתחילה לקרוא, חושבת שבעוד כ-20 שעות, כשאגיע ליעדי, כבר אסיים אותו. הוא ארוך אבל אני אוהבת את מולינה. ואז אני קוראת את המשפט "…משתוקק לעקור לכל מקום בעולם שאיננו מאחינה…", והמחשבות מתחילות לנדוד… אני נוסעת לבקר את אח שלי, אשתו, האחיינית והכלבה. במזוודה יש לי טחינה, חלבה, שקדים, תמרים, במבה, עוגיות עבאדי, ספרים ודיסקים ישראלים. אני מנסה לארוז עמי במזוודה את כל הדברים שהם אוהבים. כמעט הכול. את המשפחה והחברים אני לא יכולה.

אני ממשיכה לקרוא. המספר ממשיך בזכרונות מעיירת הולדתו הספרדית, מאחינה, והמחשבות שלי שוב נודדות… האם באמת אפשר לעקור? לברוח מהכול? המשפחה, החברים, הזיכרונות, הטעמים והריחות הם חלק מאיתנו ועושים אותנו למי שאנחנו. הם שמגדירים אותנו ואנו מחפשים אותם בכל מקום שאליו אנו מגיעים.

לא סיימתי את הספר בטיסה. גם לא בשלושת השבועות בהם שהיתי בביתו של אחי. הייתי מתחילה לקרוא והמחשבות היו בורחות להן.

הפרש הפולני הוא סיפור היכרותם ואהבתם של מנואל, מתורגמן יליד מאחינה, ונדיה גלאס, בתו של קצין ספרדי גולה. לשניהם קשר למאחינה, אבל הם מתאהבים כשהם שניהם הרחק ממנה. שניהם כבר בוגרים שעברו דבר או שניים בחייהם. הם יושבים בחדר המיטות, מביטים בתצלומים ישנים שהוריש רמירו, הצלם ממאחינה, לאביה של נדיה, ומעלים את סיפורי האנשים המופיעים בהם. אומנם אלו סיפורים קטנים ואישיים של האנשים הפשוטים ממאחינה – הצלם, המפקח, החלבן, החקלאי – אך חייהם מושפעים מהמאורעות המתרחשים סביבם – המהפכה, מלחמת האזרחים, שלטון פרנקו. מנואל ונדיה נאחזים בזכרונות ומנסים להיפגש בהם, להצליב אותם. הם בוחנים את חייהם עד שנפגשו: כל תמונה מעלה זיכרון, סיפור על האנשים ששניהם מכירים. הקורא נע אחורה וקדימה בזמן. תחילה המספר הוא מנואל, בהמשך שומעים את קולה של נדיה. כל הזכרונות הקטועים הללו מורכבים כמו פאזל לסיפור אחד בסוף הספר.

הפרש הפולני הוא לא הספר הטוב ביותר של מולינה. לצד חלקים בהם הרעיונות והסיפורים מרתקים יש קטעים בהם הוא נמרח, מסורבל, מבלבל ומעייף. הוא לא סוחף וזורם כמו ספריו האחרים, אבל בשורה התחתונה הוא ספר טוב וראוי לקריאה לא רק לחובבי מולינה. הוא כתוב באהבה רבה וברגישות והוא נוגע ללב. הוא מעורר מחשבה והזדהות. מולינה מתמקד בסיפורים של האנשים הרגילים, העובדים לפרנסתם ומנסים לשרוד, לחיות ולאהוב. אנשים אלו קיימים בכל מקום. הוא בוחן את השפעת האירועים הגדולים מסביב על החיים הפשוטים. זהו סיפור אהבה סוחף בין שני אנשים שנועדו זה לזו, אבל זהו גם סיפור אהבה למשפחה ולמקום שתמיד אנו שבים אליו. לא משנה היכן אנו נמצאים, אנו תמיד חוזרים הביתה.

הפרש הפולני / אנטוניו מוניוס מולינה, הוצאת עם עובד, מספרדית: טל ניצן, 485 עמ'. מאמר מאת אסנת שגב. 

 



כתיבת תגובה