ביקורת ספר: ״משוחרר״ מאת יונתן פיין בעיקר מדגים פוטנציאל

משוחרר יונתן פיין כריכת הספר"משוחרר", ספרו הראשון של המתרגם והעיתונאי יונתן פיין (30), הוא קובץ סיפורים ישראלי מאוד. פיין מלווה את דמויותיו בכמה צמתי מפתח של החיים בישראל, מהימים הקשים בבית הספר (למי הייתה ילדות מאושרת? ואיזו טרגדיה באה עליו בהמשך?), דרך השירות הצבאי ועד העמידה בפתחם של חיים עצמאיים כאדם מבוגר. גם כשזירת ההתרחשות היא מחוץ לישראל, פיין מעמת את דמויותיו בכוח עם השתייכותן למחנה הישראלי. יש בסיפורת שלו פחד מהול בתקווה שמאפיין את כל הצעירים בתחנות מסוימות בחייהם, אבל גם משהו שידבר רק לאנשים מכאן.

בקובץ שישה סיפורים באורכים משתנים, כולם כתובים להפליא בעברית עשירה אך לא מתנשאת. פיין מיטיב לדייק בפרטים הקטנים, לפרק אותם עד חשיפת משמעותם ולהצביע על זרמים תת קרקעיים חשובים. הוא נותן תמונת מציאות מדויקת בשפה מדוברת כשמדובר בציטוטים, אך מרשה לעצמו להשתחרר מחוצה להם.

עם זאת, ב"משוחרר" יש גם מן הבוסר. לעתים, לקראת סיום, האלגנטיות והאיפוק נזנחים בצד לטובת הטחה של המסר בפנים של הקוראים, שהיא אולי לא תמיד בעייתית כשלעצמה, אבל כן בעייתית ונראית תלושה ומאולצת על רקע האופי המעודן יותר של שאר הכתיבה. בנוסף, כל הסיפורים מתבהרים בסופם (חוץ מהאחרון, שלא מרגיש קשור לאסופה), אבל רובם מותירים את הקורא לא מסופק. הם אמנם מגיעים לנקודה, אבל אי אפשר לתאר את חוויית הקריאה בהם כמרגשת בשום שלב.

הדמויות בספר הן של הישראלי הממוצע, מהמעמד הבינוני-גבוה אפילו; בכך שהוא מקבל פטור מהתייחסות למצב הכלכלי-פוליטי בארץ, פיין מתפנה לעסוק בבעיות האנושיות יותר, וזה עושה לו טוב. מצד שני, יש לו הרבה פוטנציאל, אבל בקובץ הזה הוא בא לידי ביטוי רק בכתיבה. בגב הספר הוא מתואר כ"סופר" – טייטל מגוחך קמעה, בהתחשב בכך ששחרר רק ספר אחד, ולא מזמן – אבל אם התקווה תתגשם ואכן ייעשה כזה, חומריו העתידיים בהחלט יהיו מסקרנים.

משוחרר / יונתן פיין, הוצאת כתר, 2013, 203 עמודים. המאמר פורסם במעריב לנוער בפברואר 2014.



כתיבת תגובה