ביקורת ספר: ״אוקיינוס בקצה המשעול״, ספרו החדש של ניל גיימן

אוקיינוס עטיפהניל גיימן (53) הוא כנראה הסופר החי המוערך ביותר בתחום הפנטזיה והמדע הבדיוני. את פרסומו הראשוני קנה לעצמו בזכות סדרת הקומיקס "סנדמן", שנחשבת כיום לקלאסיקה בז'אנר, והיוותה את יריית הפתיחה בקריירה הכוללת ספרות, שירה ותסריטאות. כל כתב יד חדש שלו נחשב סיבה למסיבה, וכך גם "אוקיינוס בקצה המשעול", ספרו הראשון מזה חמש שנים, זכה לקבלת פנים אוהדת ביותר מצד קוראים ומבקרים כאחד. מדובר בסוג של אגדה פנטסטית ואפלה לפי המסורת של גיימן, אשר נהנית מאותם יתרונות קבועים שלו – אך גם סובלת מאותם חסרונות.

המספר הוא אדם מבוגר שמגיע להלוויה בעיירת הולדתו. הסביבה הישנה מעוררת בו זכרונות רחוקים, ובעיקר זיכרון אחד שהתרחש כשהיה בן שבע, אשר מהווה למעשה את הספר עצמו. היה מדובר באזור בריטי שקט ופסטורלי באמצע המאה הקודמת, עד שמקרה התאבדות אחד הצית שורה של אירועים אפלים ובלתי מוסברים. לצדו עמדה רק לטי, ילדה בת אחת עשרה מהחווה הסמוכה, אשר נראה שיש לה ולמשפחתה דיבור עם עולם היצורים האפלים שמאיים על חייהם, בעיקר דרך דמותה של אומנת תמימה למראה אך לא אנושית ובעלת כוונות רעות להחריד.

נשמע דומה? אכן, עלו תקוות שמדובר בסיפור דומה ל"קורליין" המופתי: ילד צעיר נדרש להתמודד לבדו עם עולם אפל ומסוכן. אבל הספר הזה מתמקד במשהו אחר לגמרי: את רוב הפוקוס מקבלות ההתרחשויות האקשניות, האווירה המפחידה והניסיון להילחם באיום מבלי בכלל להבין מה הוא. הכתיבה של גיימן אמנם נהדרת כרגיל, ואפילו מצטיינת בסוג של פואטיקה קלי-לינקית, והעלילה מגיעה לאיזושהי נקודה בסופה – אבל נראה שהספר לא. אז בסדר, זו אחלה אגדה אפלה ומרתקת, אבל היא לא אומרת שום דבר, ולמרות החווייתיות שלה, היא לא מגיעה לשיאים הרגשיים והמיצוי התמתי של "קורליין".

אוקיינוס בקצה המשעול / ניל גיימן, מאנגלית: דידי חנוך, הוצאת ידיעות ספרים, 2014, 199 עמודים. המאמר פורסם במעריב לנוער בפברואר 2014. 

"איך תוכל להיות מאושר בעולם הזה? יש לך חור בלב. יש שער בתוכך שמוביל לארצות שמעבר לעולם שאתה מכיר. הן יקראו לך כשתהיה גדול. אף פעם לא תוכל לשכוח אותן, לעולם לא יגיע הזמן שבו תפסיק לחפש, בתוך לבך, משהו שלא תוכל להשיג, משהו שלא תהיה מסוגל אפילו לדמיין כמו שצריך…" (עמודים 155-156)



תגובה אחת

כתיבת תגובה