ביקורת ספר: ״כוכבי הכלב״ מאת פיטר הלר

כוכבי הכלב - פיטר הלר - כריכת הספרכוכבי הכלב של פיטר הלר הוא רומן פוסט-אפוקליפטי. זהו סיפור על אובדן היקר מכל, על הישרדות כנגד כל הסיכויים ועל התקווה לחיים אחרים. הלר מתאר עולם בו רוב בני האדם מתו ממגיפת השפעת וממחלת הדם המסתורית שהגיעה אחריה, ורוב אלה שנשארו בחיים אינם חברותיים ("אינם נחמדים" כדברי המספר). אנשים מנסים לשרוד, רוצחים זה את זה, טורפים זה את זה. הגיבור, היג, חי בשדה תעופה באזור קולורדו, יחד עם כלבו הנאמן והאהוב, ג'ספר. אשתו האהובה וההרה, מליסה, היתה אחת מקורבנות המגיפה. יש לו שכן, בנגלי, חובב נשק, השומר עליהם בחיים. מידי יום היג יוצא לגיחות במטוס הססנה שברשותו לאבטח את אזור המחייה שלהם. כך, במשך כ9 שנים, שני אנשים שונים מאוד זה מזה שהמשותף להם הוא רצונם לחיות למרות האובדן מנהלים חיי שגרה, ואז היג מאבד את המעט שעוד נותר לו. מתוך תהומות הייאוש והבדידות יוצא היג למסע חיפוש בעקבות קריאה ששמע במכשיר הקשר באחת מגיחותיו, מסע שבו יגלה מחדש את עצמו ואת החיים.

לכאורה, הלר אינו מחדש דבר. נכתבו ונעשו עשרות ספרים וסרטים בנושא זה. אבל הלר יודע לכתוב, ומפליא לתאר את נפש האדם והכמיהה האנושית לקשר ולחברה. היכולת לחיים, להישרדותו של האדם, אינה תלויה רק בו כפרט אלא ביכולתו ליצור מחדש קשרים חברתיים, משפחה (ולאו דווקא המשפחה הקלאסית – היג וכלבו הם משפחה, היג ובנגלי הם משפחה). מערכת היחסים המתוארת בין היג לכלבו כל כך נוגעת ללב וכל כך מדוייקת ואין בעל כלב או בעל לב שיוכל להישאר אדיש לה ולהתכחש לה. תיאור הדמויות של היג ובנגלי באופן כל כך שונה זה מזה מדגיש את השונות בין האנשים: כל אדם מגיב ומתגבר על טראומה בדרך שלו, אך לשרוד הוא לא יכול לבד. בשגרת ההישרדות שלהם היג ובנגלי תלויים זה בזה. היג הוא הלב, הרגש, הרכות והעיניים (המשגיח ממרום בטיסות היומיות שלו) ואילו בנגלי הוא הכוח (עם מאגר הנשק), הקשיחות והאטימות. יחד הם מחזיקים זה את זה, כדי לא ליפול, לא להישבר, לא למות. התלות הזו באדם, בכלב, בסביבה, היא מה שמאפיין אותנו כחברה בכל עידן. סוף העולם לא משנה זאת. ניסיונו של הלר כמומחה להישרדות והרפתקן ניכרת בתיאורי קשיי ההישרדות ותנאי האקלים ובתיאורי הטבע והסביבה. התיאורים כל כך אמיתיים עד שהקורא רואה במו עיניו את העולם לאחר האסון. תחושות האובדן, הבדידות, הייאוש והתקווה מתוארים ברגש ובכאב חד המפלח את הלב. "רגע שבו שכחתי ואחריו רגע שבו אני נזכר, עדיין מצפה שיזוז. מצפה כולי שיקום לתחיה… ואז אני בוכה, בוכה ובוכה".

"כוכבי הכלב" סוחף את הקורא למערבולת רגשות הנעה בין ייאוש לתקווה ובין דמעות של עצב לדמעות של שמחה. זהו לא ספר מושלם, ולי היו כמה בעיות עם הסוף שלו (קצת קיטשי, נושא העמידות בפי המחלה של שבט מסויים, ודווקא השבט הזה – לא ארחיב כדי לא לגרום לספויילר), אבל זהו ספר טוב, מעורר מחשבה ומטלטל. מומלץ לקרוא אותו, כשמכורבלים במיטה, עם שתייה חמה, משהו לאכול ומישהו לחבק חזק חזק.

כוכבי הכלב מאת פיטר הלר, תרגום: טל ארצי, הוצאת כתר, 270 עמודים. מאמר מאת אסנת שגב. 

 



כתיבת תגובה