ביקורת ספר: ״קצה״ מאת גלית דהן קרליבך

קצה גלית דהן קרליבך כריכת הספר"קצה", כמו שאר ספריה של גלית דהן קרליבך, הוא ספר עברי באמת. נכון, כל גיבוריו ישראלים, הוא מתרחש מחוץ לתחומי הקו הירוק ונוגע ביהדות ובפוליטיקה – אבל לא זה מה שהופך אותו לעברי, אלא השימוש שהוא עושה בשפה העברית. קרליבך, שפרסמה ב2010 את רומן הביכורים הדחוס והמעולה שלה "אחותי כלה והגן נעול", ובימים אלה רואה אור במקביל ל"קצה" גם ספר נוער פרי עטה בשם "ערפילאה", היא אוצר שלנו בלבד. אי אפשר לתרגם אותה לשפות אחרות, והספרות שלה לא תעבוד בשום מקום אחר. על השימוש המבריק שלה בשפה, שלוקח את העברית למחוזות אקספרימנטליים, ציוריים ופואטיים, רק אנחנו יכולים להתענג.

גם את "קצה" מובילה גיבורה נשית משכנעת בעלת חיים רעועים. יסכה הגיאולוגית, שהתייתמה מאב כילדה, נאלצת להתמודד עם מות סבתה האהובה, עם אמה הנוקשה ועם נפשה ההפכפכה. במצב הזה מוצא אותה אראל, גבר יפהפה אשר מנהיג קבוצת נערים אבודים בחווה מאולתרת במדבר. יסכה מצטרפת אליו ואל הבנים ומרגישה שמוטב לה, אלא שסימנים מחשידים מתחילים לצוץ מתחת לפני השטח.

דהן קרליבך פחות דחוסה מאשר בספרה הקודם, אבל כתיבתה העמוסה עדיין דורשת קריאה איטית ומעמיקה. על גלים כבדים אלו אנו נסחפים בקלות יחסית עד קו החצי של הספר, אלא ששם המים מתחילים לרגוע ובמשך כמה עשרות עמודים הספר פשוט משייט לו בלי מטרה מסוימת.  דווקא מפני שהכתיבה שלה כל כך ייחודית היא לא יכולה להרשות לעצמה להתמהמה ולהימרח. בסוף, כמובן, הוא מתאפס על עצמו וצובר מתח עד לשיא מדהים בעמודיו האחרונים, שכמו נתלשו ממותחן פראי ומסוכן, אבל יש סכנה שהמרווח הזה באמצע יעורר בקוראים הרהורי פרישה. מהם, כמובן, כדאי להתעלם: הקריאה מעשירה יותר משהיא קשה, וסופה מתגמל. לדהן קרליבך יש עולם ספרותי משלה שבו היא מכתיבה את הכללים – והעברית, והקוראים איתה, נשאבים אליו, למרות קשייו.

קצה / גלית דהן קרליבך, הוצאת זמורה ביתן, 2014, 351 עמודים. המאמר פורסם במעריב לנוער באפריל 2014.



תגובה אחת

  1. […] גבה הוא הסוף (ספוילרים כלליים בהמשך הפסקה). כמו "קצה", גם "סופה של אליס" נתקף בקדחת התרחשויות […]

כתיבת תגובה