ביקורת ספר: ״להציל את מוצרט״ מאת רפאל ירושלמי מבריק

להציל את מוצרט רפאל ירושלמי כריכת הספר"להציל את מוצרט" הוא הרומן הראשון של רפאל ירושלמי. זהו ספר קצר, מבריק ואירוני המתרחש בתחילת מלחמת העולם השנייה, כשנה לאחר האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית). הוא כתוב כיומן אישי של אוטו שטיינר, מבקר מוזיקלי בן למשפחת יהודים מומרים, שגוסס משחפת ושוהה בסנטוריום לחולי ריאות בזלצבורג שבאוסטריה. אשתו נפטרה, בנו דיטר עזב לפלסטינה, ואחותו ובעלה, מי יודע היכן הם. יש לו זוג דיירים המשלמים שכר דירה, וחבר לעבודה, הנס, שבא לבקרו מדי פעם. לא נותר לו דבר בחייו מלבד אהבתו למוסיקה. אך המשטר הנאצי מנסה לרתום למטרותיו את המוסיקה, לפגום בטוהרה. החיילים, המלחמה, היטלר, גבלס והתעמולה חודרים לתוך עולם המוסיקה, ולזה אוטו שטיינר כבר לא יכול להסכים; וכשניתנת לו ההזדמנות לקחת חלק בארגון פסטיבל המוסיקה השנתי בזלצבורג, הוא מחליט כאקט מחאה אחרון בחייו לפעול  ולפחות להציל את מוצרט. "אי אפשר להסכים להתערבות הזאת של הנאצים בתוכנית הפסטיבל… הפעם הם עוברים כל גבול! אין לאפשר מעשה כזה. ללא התקוממות, ללא תגובה… צריך להציל את מוצרט!"

כך, במעט מילים, במשפטים קצרים ובהומור שחור מתאר רפאל ירושלמי את החיים בסנטוריום, את חרדת המוות והגסיסה בצורה מפוקחת, כואבת וחודרת לנשמה. ביומנו מעלה אוטו שטיינר שאלות לגבי זהות יהודית ושייכות, שיתוף פעולה והלשנה. כל משפט ברומן הקצר הזה הוא בעל משמעויות ורבדים עמוקים, ובכל קריאה נוספת בו תחשפנה עוד נקודות מחשבה ודיון. זהו אחד הרומנים הטובים שקראתי העוסקים בשואה, אף שהוא לא ממש עוסק בה.

תחילה השוהים בסנטוריום, חיים-מתים, מנותקים מהעולם שבחוץ, גוססים ממחלתם, והיא כאילו מגינה עליהם מתהפוכות העולם שבחוץ. ברקע, מדי פעם, מגיעות ידיעות על המלחמה שפרצה, על המצב הכלכלי, תלושי המזון, חוקי הגזע, "היעלמות" היהודים, הכול כבדרך אגב, באופן חסר רגש, אכזרי ומצמרר. ירושלמי לא צריך יותר מכמה מילים לתאר ולהעביר את המתרחש בשנת 1940 בגרמניה-אוסטריה,  כי כשאוטו שטיינר כותב ביומנו על רכבות למזרח או על היעלמות יהודים וריכוזם במקומות אחרים, הקורא יודע בדיוק מהי המשמעות הנוראית של המילים הללו. עם התקדמות המלחמה, גם החיידקים המדבקים בסנטוריום לא מצליחים להרחיק את העולם שבחוץ ואת הגסטפו, ופצועי המלחמה חודרים לתוך הסנטוריום ומנפצים את הבועה בה חיים השוהים בו.

מלחמתו של אוטו שטיינר על כבודה של התרבות והמוסיקה תלושה, לכאורה, מהמציאות של המלחמה, במיוחד נוכח הזוועות שביצעו הנאצים. כל קורא יודע שהפשע הגדול שביצעו הנאצים לא היה השמעתו של קונצרט בפסטיבל מוסיקה. גם אוטו שטיינר יודע שאקט המחאה שלו הוא "מחווה די טיפשית, מהתלת הסטודנטים", שנועדה "רק למנוע את השתקתו של קול אחד. קול יחיד מבין אלפי קולות אחרים", אך למעשה אקט המחאה המגוחך הזה נועד להציל את נפשו ואת זהותו, ולתת משמעות לחייו ולמותו. כי גם כשהעולם משתגע והגרוע ביותר מתרחש, האדם נאחז בתקווה ואסור לו לוותר על חלומותיו.

להציל את מוצרט / רפאל ירושלמי, תרגום מצרפתית יהושע קנז, הוצאת עם עובד 2014, 145 עמודים. // אסנת שגב

 



כתיבת תגובה