ביקורת ספר: ״הכלה המתחזה״ מאת ננסי ריצ׳לר

הכלה המתחזה כריכת הספרספרה החדש של ננסי ריצ'לר עוסק בקהילה היהודית של קנדה בתקופה שאחרי מלחמת העולם השנייה, שאימצה ניצולי שואה רבים שהגיעו אליה אחרי המלחמה. בין הניצולים האלו הייתה גם לילי אזרוב, שהגיע לקנדה כדי להינשא לסול קרמר, אותו מעולם לא פגשה. בתחנת הרכבת מקבל סול רגליים קרות ומבטל את החתונה. במקומו נכנס נתן, אחיו הצעיר, ונושא את לילי לאישה; אולם לילי בורחת ומשאירה את בתה הפעוטה למשפחה. החל מאותה נקודה מתפתחת עלילה מרתקת על התמודדות הניצולים עם הקהילה הקנדית, והתמודדות הקהילה הקנדית איתם.

קנדה אינה נמצאת במוקדם של ספרים רבים, אך כאן הקהילתיות שלה משתלבת בנופים הקרירים והירוקים של המדינה ומהווה רקע מעניין לעלילה. המשפחתיות שעוטפת את לילי אזרוב מכל הכיוונים יכולה לפעמים לחנוק, ולפעמים דווקא להציל מהחניקה.

שלוש מאות עמודי הספר גוללים כמה עשורים, במהלכם הדמויות המורכבות שיוצרת ריצ'לר עוברות שינויים, תהליכים וטלטלות. במקצב שנע בין איטיות למהירות מלווה הקורא את הסיפור של לילי, שהוא סיפורם של כה הרבה ניצולי שואה, ובעיקר סיפורם של בני הדור השני. הסיפור מושך את הקורא פנימה אליו מההתחלה, ולא נגמר גם כשנגמר הספר. גם התרגום של ניצה פלד מתאים ומדויק; הוא חף מטעויות, ורואים שהכול בו מאוד מדוד ומחושב.

בשורה התחתונה: לא סתם זכה הספר בפרס קנדי לספרות לשנת 2013: הוא כתוב היטב ודן בסוגיות לא פשוטות של התמודדות, בריחה וסליחה בצורה מאוד ישירה. מומלץ.

הכלה המתחזה / ננסי ריצ'לר, מאנגלית: ניצה פלד, ידיעות אחרונות 2014, 309 עמודים. // ויולט

 



כתיבת תגובה