ביקורת ספר: ״איך לעשות מכה באסיה המתעוררת״ מאת מוחסין חאמיד

איך לעשות מכה באסיה המתעוררת מוחסין חאמיד - כריכה"איך לעשות מכה באסיה המתעוררת" הוא אחד הספרים הנועזים ביותר צורנית שנראו מזה זמן רב: מדובר ברומן אשר מסתווה להיות ספר עזרה עצמית שיסביר לכם, כמו שהבנתם, איך להתעשר באסיה המתעוררת. או יותר נכון, יסביר לך: הגיבור אשר אליו פונה המחבר בגוף שני הוא אתה. הסיפור פוגש אותך כילד, כשאתה שוכב על הרצפה למרגלות מיטתך של הוריך בכפר ומתפתל מכאבים. המחלה שלקית בה אמנם אכזרית, אבל לא מאוד יוצאת דופן בהתחשב בעוני ובפרימיטיביות שמאפיינים את הכפר שלך.  אולם כותרתו של הפרק הראשון היא "עבור לעיר הגדולה", ועוד באותו פרק יתרחש המעבר הזה. הספר ממשיך עם כותרות דומות, דוגמת "קנה השכלה" או "התמקד בעיקר", אך מזדגזג עם פרקים בשמות כמו "אל תתאהב" או "אל תירתע מאלימות", שמרמזים על הפיתולים שבהמשך הסיפור: דרכו של הגיבור – כלומר, שלך – תצטלב פעמים אחדות עם "הבחורה היפה" במסע של שניכם להצלחה. הספר ילווה אותך בכל הדרך הזו, מהילדות ועד שתחזיר את נשמתך לבורא.

הצורה החדשנית של הספר הזה מפתה מאוד, וגם מבדרת מאוד. אבל הכניסה אליו לא הכי נעימה בגלל הכתיבה, שמרגישה גסה ומחוספסת באופן לא נעים. בהמשך מתרגלים, אבל עדיין שמים לב כשלאורך שני פרקים משתנה פתאום סגנון הכתיבה, או כשניתנת במה מוגזמת לציון מדוקדק של פרטים קטנים ללא כל חשיבות עלילתית, הנראית מוזרה לאור התמצות שמאפיין את שאר הספר. אבל למרות אורכו הקצר יחסית של הספר, הוא מצליח לגדול על הקורא יפה: ככל שהגיבור מתקדם דרך תחנות חייך השונות ומזדקן כך הקוראים נקשרים יותר אל הסיפור שלו, וננגעים על ידי בדידותו, תקוותו וסיפור אהבתו המסורג עם הבחורה היפה. ההצלחה הזו שלו מחפה על פגמיו האחרים, כמו הכתיבה המחוספסת או הסתימות של הגיבור, שנשאר דמות לא מאוד ברורה ממש עד הסוף, והופכת את הספר לראוי ומרגש ככלות הכול.

איך לעשות מכה באסיה המתעוררת / מוחסין חאמיד, מאנגלית: יותם בנשלום, כתר, 2014, 192 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער ביוני 2014. 

"בדומה לכל ספר אחר, ספר העזרה העצמית הזה הוא יצירה משותפת. כשאתה צופה בסרט או בתכנית טלוויזיה, כל מה שאתה רואה דומה מבחינה פיזית למה שהוא מייצג. אך כשאתה קורא ספר, מה שאתה רואה הוא שרבוטים שחורים על עיסת עץ. כדי להפוך סמלים כאלה לדמויות ולמאורעות, עליך להפעיל את הדמיון. וכשאתה מפעיל את הדמיון, אתה יוצר. ספר הופך לספר רק בשעה שקוראים בו, ועם כל אחת ממליוני הקריאות האפשריות הופך הספר לאחד ממליוני ספרים אפשריים." (עמוד 87)

"כולנו פליטים שגלו מילדותם. ולכן אנו מחפשים מקלט, בין היתר, בסיפורים. לכתוב סיפור, לקרוא סיפור, פירושו להיות פליט מארץ הפליטים. מחברים וקוראים כאחד מנסים להתגבר על בעיית חלוף הזמן, על העובדה שאלה שאינם עמנו כבר אינם, ושאלה מאתנו שעדיין כאן, כל אחד ואחת, עתידים להסתלק. כי פעם היה רגע שבו הכול היה אפשרי. ובקרוב יגיע הרגע שבו שום דבר לא יהיה אפשרי. אבל בין השניים, אנחנו מסוגלים לברוא." (עמוד 185)



כתיבת תגובה