ביקורת ספר: ״מחנה Z – חייו הסודיים של רודולף הס״ מאת סטיבן מקנינטי

מחנה zרודולף הס, סגנו של היטלר, נמצא במחצית מאי 1941 בשדה בסקוטלנד, לאחר שנטש את המטוס שאיתו המריא מגרמניה. הוא דרש לקחת אותו אל הדוכס מהמילטון, אותו פגש כמה שנים קודם בברלין, כדי להעלות בפניו, ובאמצעותו בפני מלך אנגליה, את הצעת השלום שלו. לטענתו, יצא לשליחות על דעת עצמו, אך הצעתו היתה ברוח עמדותיו של היטלר. על פי ההצעה בריטניה לא תתערב בקורה באירופה היבשתית, שתהיה נתונה להשפעה גרמנית, ובתמורה גרמניה לא תתערב בעניני האימפריה הבריטית. מה שהניע אותו, לדבריו, היה הרצון למנוע מליוני אבדות בנפש. גם היום אין בקרב ההיסטוריונים תמימות דעים באשר לשליחות זו: האם באמת היתה זו יוזמה פרטית של הס, או שנשלח על ידי היטלר? ומה היתה מטרת ההצעה – הסכם זמני שינטרל את בריטניה, כדי שלגרמניה יהיה חופש פעולה מול רוסיה, או הסכם של ממש שנועד להסדיר את ניהול העולם אחרי המלחמה?

מחקרים רבים נערכו, וכמה ספרים נכתבו, על הפרשה. סטיבן מקגינטי כותב בפתיחה כי "כתיבת ספר על רודולף הס דומה להליכה בשביל כבוש היטב ולהנאה ממלאכתם האדירה של מי שטיסתו של הס, ב-10 במאי 1941, הילכה עליהם קסם כל ימיהם". לא ברור מה בדיוק החידוש בספר הזה, אבל מכיוון שלא קראתי אף אחד מן הספרים האחרים (למעט "פולי – המרגל שהציל רבבות יהודים" מאת מייקל סמית), עניין אותי לקרוא אותו למרות חולשותיו.

החולשה העיקרית שלו בעיני היא ההתמקדות בהתנהגותו של הס בשבי, לעומת טיפול שטחי מדי בסוגיות המעניינות באמת. הס, כך עולה מן הספר, היה היפוכונדר פרנואידי מפונק, שטרטר את מחזיקיו בתלונות אינסופיות: הוא היה משוכנע שמנסים להוציאו מדעתו באמצעות רעש והרעלת מזון, ולא ניתן היה להוציא ממנו שום מידע משמעותי. האם היתה זו התנהגות טבעית של אישיות פרנואידית, כקביעת אחת מחוות הדעת שנכתבו בזמן אמת, או העמדת פנים? לפני משפטי נירנברג הס הצליח לשטות בשוביו, ולשכנע אותם שלקה בשכחה, עד שהודה ששיקר. האם זה גם מה שקרה בעת שביו בבריטניה? לא ברור. מכל מקום, הספר מפרט שוב ושוב את תלונותיו עד שעמום. אולי בדרך זו אפשר להבין איך הרגישו הממונים על החזקתו, אבל התוצאה די טרחנית.

הסוגיות המעניינות, בעיני לפחות, מקבלות טיפול צנוע מדי לטעמי. פרק קצר יחסית מוקדש להתייחסות הרוסים לפרשה, ולהשפעה שלה על היחסים בין בעלות הברית, וכתוצאה מכך על מהלכי המלחמה. טיפול מעט נרחב יותר ניתן להתלבטויות של הבריטים בשאלה איך לנצל את את שליחותו של הס לתועלתם. הייתי שמחה להרחבה בנושאים אלה.

יותר מכל הפריע לי מיעוט ההתיחסות לתפקידו של הס במשטר הנאצי. אנו מקבלים תמונה של אדם לוקה בנפשו, או מעמיד פנים ככזה, וכמעט שוכחים שמדובר באיש שסייע להיטלר בכתיבת "מיין קאמפ", וכנראה הגה כמה מן הרעיונות שבספר. זה האיש שהיה שותף לניסוח חוקי הגזע, והערצתו את היטלר היתה יציבה ועקבית החל מ-1920. באחד הפרופילים הפסיכולוגיים שנכתבו אודותיו במהלך המלחמה הוא מכונה "הומניסט". אפילו חוקר אובייקטיבי לא יכול להשאיר התבטאויות מסוג זה ללא הערת תגובה. כמו שלא ניתן להשאיר ללא הערה את טענתו של הס כי הוא קורבן חף מפשע של "מערכת האכזריות המשוכללת ביותר שאפשר להעלות על הדעת", כשהוא מכוון את דבריו לתנאי שביו – מערכת חדרים פרטית, ארוחות ברמה של קצינים, היענות לכל גחמה בכל שעה. השאלה היהודית עולה רק בשלב מאוד מאוחר בספר, כשמקגינטי מתאר שיחה בין הס ופולי אודות מחנות הריכוז, שבה הס טוען שבניגוד לבריטים בדרום-אפריקה, הגרמנים לא שולחים נשים וילדים למחנות ריכוז. פולי, שהציל אלפי יהודים מלהשלח לאותם מחנות בדיוק, נאלץ להעמיד פנים כאילו אינו בקיא בפרטים.

ככל הידוע לי, זהו הספר היחיד בעברית אודות פרשת שליחותו של הס, ולכן הוא מומלץ למרות ליקוייו.

מחנה Z  – חייו הסודיים של רודולף הס / סטיבן מקגינטי, Camp Z: The Secret Life of Rudolf Hess – Stephen McGinty, כנרת זמורה ביתן, 2014, תרגום מאנגלית: יוסי מילוא, 347 עמודים. // אתי סרוסי



כתיבת תגובה