ביקורת ספר: עירית לינור מוכשרת אך פשטנית ב״גברת ורבורג״

גברת-ורבורג-חזיתנפתח בשורה התחתונה: עירית לינור יודעת לכתוב, והיטב. ב"גברת ורבורג" היא מספרת את סיפורה של נערה, בחורה, אישה רגילה, העובר דרך תחנות חייה השונות: התיכון, הצבא, האוניברסיטה, הזוגיות, הנישואין והאמהות. בהתאם לבנאליות הסיפור, האישה היא נטולת שם: תחילה היא קרוכמל, ולאחר נישואיה היא הופכת לגברת ורבורג. אולם כשם שסיפור חייה בנאלי, כך פולשת הבנאליות גם לעלילה, שהיא, בעדינות, פשטנית עד מאוד; וכך נוצרת סתירה בינה לבין יכולת הכתיבה והביטוי של לינור, שמסייעת לספר לזרום בהנאה למרות הכול.

נדמה כי באופן כלשהו בא הספר להוכיח את משפטו הנצחי של טולסטוי: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה אומללה בדרכה שלה" – אך הוא לא תמיד מצליח לעשות זאת על הצד הטוב ביותר. אומללות משפחת הגיבורה היא ייחודית: היתמות בגיל צעיר, עם סימני השאלה הנלווים למות האם, הנישואים השניים של אביה, מערכת היחסים המוזרה עד מעוותת איתו, עם אחיה ובעיקר עם בעלה. נדמה כי הספר מנסה לבחון לעיתים אמיתות על משפחה, חברות ובעיקר אהבה, בהצלחה בינונית.

בנוסף, התל אביביות זועקת מכל שורה: תל אביביות של שנות ה-70 וה80 המתובלת בניחוחות של נוסטלגיה. תיאורי הדירות האופייני לשנות השבעים, המכוניות המיושנות, עקרות הבית וכולי מפנקים פלח אוכלוסייה מסוים שיאהב את הספר יותר, אבל בכל מקרה, התל אביביות הזו מעט מוגזמת.

כך או כך, אנו חוזרים שוב ושוב לאותה הבעיה המרכזית: אי ההתאמה בין האיכויות של הכתיבה ושל הסיפור, אותו היה ניתן לספר הרבה יותר בקצרה, או בכלל לא. זהו ספר נעים ונחמד, אך רק בזכות הכתיבה הקולחת, השוטפת, המשעשעת, השנונה, המהנה והרהוטה של לינור – שראויה לעלילה קצת יותר מושקעת מזו שקיבלה.

גברת ורבורג / עירית לינור, אחוזת בית 2014, 358 עמודים. // ישראל כורם



תגובה אחת

  1. חושם wrote:

    פשוט סבלתי מבחילות בזמן הקריאה. כשהגעתי לעמוד 109 הקאתי את נשמתי.

כתיבת תגובה