ביקורת ספר: ״אדום כדם״ מאת סאלה סימוקה

אדום כדם כריכת הספרלומיקי (שלגיה בפינית) היא נערה בת 17 הלומדת בבית ספר לאומנויות ומתגוררת בגפה. ביום קר להפליא היא מגלה בחדר החושך בבית הספר עשרות שטרות של 500 יורו התלויים לייבוש, מוכתמים בחלקם בדם יבש וקרוש. תגלית זו מביאה אותה לשרשרת אירועים המערבים סוחרי סמים, ראש ארגון פשע מסתורי ושוטרים מושחתים. מנסים לחטוף אותה ולרצוח אותה. היא מגיעה למקומות בהם לא חלמה להיות, ומשתתפת באירועים שאין כל קשר בינה ובינם.

על הנייר זהו ספר מתח המכיל את כל המרכיבים הנכונים. יחד עם זאת, נראה כי לומיקי היא גיבורה הרוצה להיות יותר מכל מישהו אחר – או, ליתר דיוק, מישהי: ליסבת סלאנדר, גיבורת הטרילוגיה "נערה עם קעקוע של דרקון" (כדברי לומיקי עצמה: "יותר מכל אני הבת הסודית של הרקול פוארו וליסבת סלאנדר"). דמותה החריגה, המוזרה, עם בגדיה היחודיים ויכולותיה לזהות אנשים, לזכור אירועים ודמויות ולפשוט וללבוש צורות, מזכירה את זו של סלנדר במידה שאי אפשר להתעלם ממנה.

בנוסף, הפשטנות בספר מעט מוגזמת, והדמויות מבוססות על סטריאוטיפים – הילדה העשירה והיפה, אשר לא מסוגלת לתפקד לבדה; בן הטובים המושחת; השוטר הקלישאתי אשר אוהב את משפחתו אבל מידרדר לשחיתות; וכמובן הארכי פושע המסתורי, הידוע בכינויו בלבד, שידו בכל – את כולן כבר ראינו קודם. וכשקצת מקוריות כבר מבליחה, היא לא רלוונטית – האנלוגיה לשלגיה, למשל, הן בשם הדמות והן ברמזים השתולים בסיפור, עמומה ולא ברור מה תרומתה לעלילה.

יחד עם זאת, בניגוד לספרי מתח סקנדינבים אחרים (זהו ספר פיני, אך מתבקש לכלול אותו בקטגוריה זו), העלילה מתקדמת במהירות ותיאורי השלג ומזג האוויר הקפוא אינם ארוכים ומייגעים. חובבי הז'אנר ימצאו את "אדום כדם" כספר קליל ופשטני למדי, שקהל היעד שלו הוא ככל הנראה קוראים בני גילה של לומיקי עצמה. זהו כרך ראשון בטרילוגיה, ואני כקורא מבוגר לא אכסוס את ציפורניי בהמתנה לבאים אחריו.

אדום כדם / סאלה סימוקה, מפינית: דנה שולגה רז, ידיעות ספרים 2014, 227 עמודים. // ישראל כורם



כתיבת תגובה