תרגיל בכתיבה: על ״בורחסטיין״ מאת סרחיו ביסיו

בורחסטייןסרחיו ביסיו (58) הארגנטינאי הוא אמן-על, שידו ממש בכול, במובן הטוב והפורה ביותר שיכול להיות: עד כה הוציא תחת ידו חמישה-עשר רומנים, שבעה קבצי שירה, שמונה תסריטים, ביים ארבעה סרטים, הוציא שני אלבומי מוזיקה וכתב מחזות רבים. אמן בסדר גודל כזה נהנה מעושר רעיוני, ביצועי, תמתי ומה לא. אנחנו בישראל קיבלנו רק יצירה אחת שלו: את "זעם", רומן מצוין, מפתיע וקולח שיצא לפני כשלוש שנים ופתח את התיאבון לעוד. כעת מתורגם גם "בורחסטיין", ספרו החדש ביותר, אלינו אנו כבר מגיעים עם ציפיות.

אבל מדובר בנובלה שונה לגמרי מ"זעם"; אם כבר, היא מזכירה בקצב שלה את "תודה" של פבלו קצ'ז'יאן, שיצא גם הוא בהוצאת זיקית – אם כי היא, בשונה ממנו, קריאה, תודה לאל. המשפטים זורמים האחד לשני, קצב ההתרחשות המהיר עובר רזולוציות בקצב מסחרר – מפסקה אחת שחובקת מרחב זמן/מרחב גדול, לעמודים שלמים המתארים סצנה אחת – ולפחות בהתחלה אי אפשר לצפות מה יקרה בפסקה הבאה. המספר שלנו הוא אנסן, פסיכיאטר שמותקף על ידי מטופל משוגע ומחליט לקחת הפסקה ולפרוש לחופשה ללא הגבלת זמן לבקתה בהרים שקנה דרך האינטרנט. שם הוא מתמודד עם הרעש המתמיד ומחריש האוזניים של המפל הסמוך לבקתה, מכיר כמה חברים חדשים ו… זהו, בערך.

זה לא שלא קורה בנובלה הזו שום דבר, זה פשוט שלא קורה בה שום דבר מעניין; היא מסתובבת סביב עצמה בחוסר מטרה, מסיירת בכל מיני מקומות שונים, עד שהיא מגיעה מנקודה א' לנקודה ב' כלשהי ומחליטה לעצור שם. מדי פעם מועלים בה רעיונות מעניינים, היא עושה שימוש בדימויים מקוריים או פשוט משובצים בה משפטים שיגרמו לכם לחייך בהערכה, אבל כל אלו טובעים בים של קשקשת שהיא אמנם לא מזיקה אבל גם לא תורמת. התוצאה מזכירה יותר תרגיל בכתיבה שמטרתו לשמור על הכושר מאשר כתב-יד ראוי באמת לפרסום.

בורחסטיין / סרחיו ביסיו, מספרדית: סוניה ברשילון, זיקית 2014, 182 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער בנובמבר 2014. // דור בביוף

"יום אחד (השעה הייתה חמש או שש בבוקר, עדיין היה חושך) יצאתי להביא קצת עצי הסקה ונתקלתי פנים אל פנים בפומה. היא הייתה במרחק שני מטרים מהדלת. היא שמעה אותי מתקרב והשתופפה. לא היה לי זמן לכלום. אילולא התעוררתי באותו רגע, כבר הייתי עכשיו מת." (עמוד 57)

"הוא נראה כמו מי שחיפש את עצמו ומצא מישהו אחר, בלי לעגל פינות עוד." (עמוד 134)



כתיבת תגובה