ביקורת ספר: מזמן לא קראנו רומן מצחיק כל כך כמו ״בעלי לא בבית״ של מירב הלפרין

בעלי לא בביתגיבורת "בעלי לא בבית", ספרה הראשון של מירב הלפרין, היא אישה מהדור החדש, שנותנת צ'אנס אמיתי לחלום שאפשר להיות הכול בבת אחת: גם אישה לתפארת, גם אמא למופת, גם אשת עסקים מפולפלת, גם אושיית אופנה וגם חתולת מין. בפועל, היא מזגזגת בין ילדיה, שני מתבגרים מרוכזים בעצמם שעולים לה על העצבים; אמה, דיווה מזדקנת ומטורפת שעולה לה על העצבים אפילו יותר מהילדים; מנהל בית האבות של האם, שמאיים לזרוק אותה משם; והכי גרוע, בעלה עמנואל, שמתגרש ממנה לטובת אישה מבוגרת ומכוערת ממנה. בין כל אלה, היא מנסה להחיות מחדש את חיי האהבה שלה עם סטטוס הגרושה החדש והנוצץ שלה, וכל זה בלי שחולצת המעצבים שלה תתקמט.

את כל זה היא מספרת לנו במהירות עצבנית של 200 קמ"ש, שמייתרת את החלוקה לפרקים והולכת במקומם על מדיום של הרבה פרקים קצרצרים בני עמוד או שניים. הכתיבה היא בדיוק מה שאתם מדמיינים כשאתם חושבים על כתיבה שנונה וחדה, אבל על כמויות מסחריות של ספידים: כל משפט פה הוא הברקה, וכל פסקה תגרום לכם לצחוק בקול רם לפחות פעם אחת. כמובן, יש גם ניסיון להכניס רובד אחד עמוק יותר לדמות, אבל הוא די מיותר מפני שהשפעתו עליה לא מפותחת מספיק; בכל מקרה, ברמה הזאת מעניינת יותר התעוזה של הלפרין לכתוב ללא בושה על כל מיני נושאים שלא נהוג לכבס בחוץ, כמו שגרת הסקס בחיי הנישואים, בגידות, התמודדות עם הורים דמנטיים ולמה ילדים לא גורמים לאושר. זה ספר מטורף על כל הראש, מההתחלה ועד הסוף, שמצליח בעמודיו האחרונים להתעלות על עצמו בסצנת ארוחת ערב מוטרפת והורסת מצחוק שלא תישכח במהרה. מזמן לא נראה פה ספר מצחיק ושנון באמת באופן כל כך אינטנסיבי, אם בכלל, בטח שלא בספרות הישראלית.

בעלי לא בבית / מירב הלפרין, ידיעות ספרים, 2014, 222 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער בדצמבר 2014. // דור בביוף



כתיבת תגובה