מיאו, חתולה: על ״כראמל״, ספר הילדים הראשון של מאירה ברנע-גולדברג

כראמלשלושת האחים לבית ג'רום מקבלים בירושה שלוש טבעות קסם מסתוריות מדוד עשיר ומסתורי; כל אחד בוחר טבעת אחת, המקנה לו, כמסתבר, חלק כלשהו בירושה. אל-אל הנרקיסיסט מקבל את טירתו הגדולה של הדוד על כל תכולתה ומשרתיה; גול העצלן מקבל את שני מפעליו הרווחיים; ורק רובי מקבל בירושה חתול. השלושה עוברים יחד עם מילה, האפוטרופוסית שלהם, לגור בטירה עד שיהיו בגירים ויוכלו להשתמש בירושותיהם. ואז מתחיל האקשן: מנהלת משק הבית המרושעת והערמומית זוממת להשתלט על הטירה; בתה היפהפייה משטה בבנים; יתומה חמודה ופטפטנית מתדפקת על דלתם ומבקשת עזרה; והחתול של רובי מדבר. רגע, החתול של רובי מדבר! "רובי נבהל. 'אתה… א… את… אתה חתול מ… מד… מדבר?" הוא לחש. החתול ציחקק. 'אם זה יבהיל אותך פחות אז… מיאו.'"

"כראמל" הוא ספר הנוער הראשון של מאירה ברנע גודלברג, שסיפרה לנו בספרה המצחיק והמרגש "כמה רחוק את מוכנה ללכת" על מסעה המפרך ללידת בנה (ומוציאה רומן נוסף למבוגרים ממש עוד מעט). המשותף היחיד לשני הספרים האלה הוא ההומור. העלילה של "כראמל" ילדותית, והאווירה כולה שטותניקית, אבל עיצוב הדמויות כל כך פשטני שהוא כבר צוחק על עצמו במודע; הקצב מתקתק והצרות אליהן נכנסים שלושת האחים רק הופכות גדולות יותר ויותר. בנוסף, בסוף כל פרק אנו מצ'ופרים בדף קומיקס קורע מצחוק, באיוריה (הלא ממש נאים למען האמת) של קרן מאי מטקלף. אבל השוס הגדול הוא כראמל: אי אפשר שלא למות על החתול הזה! הקריאה בספר עצמו היא רק מה שקורה בין קטע אחד עם כראמל למשנהו. הקטעים האלו הם היחידים שההנאה מהם היא לא הנאה של הומור עצמי על כמה מטופשים ספרי הילדים, אלא הנאה תמימה וטהורה של ילדים אמיתיים; וחבל שלא קיבלנו אפילו עוד מהם, כי זו הגדולה האמיתית של הז'אנר.

כראמל / מאירה ברנע גולדברג, איורים: קרן מאי מטקלף, כנרת 2014, 239 עמודים. המאמר התפרסם במעריב לנוער בנובמבר 2014. 



תגובה אחת

  1. *לילי wrote:

    אני קראתי את הספר ומאוד האבתי

כתיבת תגובה