ביקורת ספר: ״שקשוק המפתחות״ מאת פיליפ קלודל

שקשוק המפתחותאתם משווים את בית הספר לכלא? חכו עד שתשמעו מה יש לסופר ("הדוח של ברודק") והבמאי ("לפני החורף", שעלה ממש לא מזמן לאקרנים בארץ) פיליפ קלודל להגיד בנושא. במשך תריסר שנים עבד קלודל כמורה בבית סוהר, חוויה מטלטלת ששינתה את ראיית עולמו ואף השתקפה ביצירתו (סרטו עטור השבחים "אהבתי אותך כל כך הרבה זמן" הוא על אישה שנאבקת למצוא את מקומה בחברה לאחר עשרות שנים בכלא). "שקשוק המפתחות" הוא קובץ קצר של רשמיו הקצרצרים מהתקופה הזו, כל אחד בסדר גודל של פסקה אחת בלבד, שביחד יוצרים פסיפס המתאר את החיים במקום בו "חופש" הוא מושג ערטילאי בלבד.

קלודל נראה כמזועזע מהתנאים בכלא, ועם זאת אינו מביע את זעזועו הסובייקטיבי באופן מפורש יותר מבמשפט אחד או שניים בכל הספר. הוא גם לא יורד להרהורים עמוקים או לתהיות פילוסופיות; כל מה שהוא עושה זה לתאר אנקדוטות שונות שקרו לו או שנתקל בהן במהלך השנים. שני אסירים גברים שכשהשתחררו עברו לגור ביחד והמשיכו לנהל מערכת יחסית הומוסקסואלית; מכונאי (באזרחותו) שמפרק ומרכיב במוחו כל ערב מנוע דיזל 504; נשות האסירים שצועקות להם דברי אהבה ממחוץ לחומות הכלא. מוסרם המעוות של קטינים שביצעו פשעים מזעזעים; מערכת היחסים ההפכפכה עם הסוהרים; חרטה אל מול רברבנות. הקריאה בכל אלה מרתקת ומפתיעה, אבל עדיין חלולה, כי אין בספר דבר מעבר לאנקדוטות. קלודל נראה מזועזע מהתנאים, אך שוכח שהאנשים שחיים בהם ביצעו פשעים איומים; לא ברור איך הוא מתעלם מעובדה זו. בהעדר הסברים או עומק כלשהו הספר נותר סתם אסופה של אנקדוטות אקזוטיות, לא באמת פותח צוהר לחיים בכלא, ולא מאפשר הבנה נוספת של שום דבר הקשור לנושא; רק צליל שקשוק המפתחות, בלי שיינעצו אפילו במנעול.

שקשוק המפתחות / פיליפ קלודל, מצרפתית: שי סנדיק, הוצאת סנדיק ספרים, 2014, 79 עמודים. המאמר פורסם במעריב לנוער בנובמבר 2014. 



כתיבת תגובה